מסכת ערכין, פרק ב, משנה ב

אֵין פּוֹחֲתִין מֵאַרְבָּעָה חֲדָשִׁים הַמְעֻבָּרִים בַּשָּׁנָה, וְלֹא נִרְאֶה יֶתֶר עַל שְׁמוֹנָה. שְׁתֵּי הַלֶּחֶם נֶאֱכָלוֹת אֵין פָּחוּת מִשְּׁנַיִם, וְלֹא יֶתֶר עַל שְׁלשָׁה. לֶחֶם הַפָּנִים נֶאֱכָל אֵין פָּחוּת מִתִּשְׁעָה, וְלֹא יֶתֶר עַל אַחַד עָשָׂר. קָטָן נִמּוֹל אֵין פָּחוּת מִשְּׁמוֹנָה, וְלֹא יֶתֶר עַל שְׁנֵים עָשָׂר:

משנה ב: ישראל מונים את חודשיהם לפי סיבוב הלבנה הנראה על פני הארץ, וכיון שסיבוב הלבנה הוא עשרים ותשעה וחצי יום, עושים לפעמים חודש 'מלא' של שלשים יום [והוא מכונה חודש מעובר], ולפעמים חודש 'חסר', של עשרים ותשעה ימים. אמנם, כיון שסיבוב הלבנה האמיתי הוא מעט יותר מעשרים ותשעה וחצי ימים, במשך החודשים מצטברים אותן שעות, ולכן בכל שנה יש יותר חודשים מלאים מחודשים חסרים, והכלל הוא שאֵין פּוֹחֲתִין מֵאַרְבָּעָה חֲדָשִׁים הַמְעֻבָּרִים בַּשָּׁנָה, שיש בהם שלשים יום, וְלֹא נִרְאֶה לחכמים להוסיף יֶתֶר עַל שְׁמוֹנָה חודשים מעוברים בשנה. שְׁתֵּי הַלֶּחֶם הקרבים בחג השבועות, נֶאֱכָלוֹת על ידי הכהנים, אֵין פָּחוּת מִשְּׁנַיִם – לא פחות מיומיים לאחר אפייתם, והיינו כשחל החג באמצע השבוע, ואופים אותם בערב החג, וְלֹא יֶתֶר עַל שְׁלשָׁה ימים, כאשר חל חג השבועות ביום ראשון, ואופים את שתי הלחם ביום שישי. לֶחֶם הַפָּנִים, נֶאֱכָל על ידי הכהנים, אֵין פָּחוּת מִתִּשְׁעָה ימים לאחר אפייתו, כיון שאופים אותו ביום שישי, מניחים אותו על השלחן בשבת, ונאכל לשבת שאחריה. וְלֹא יֶתֶר עַל אַחַד עָשָׂר יום, כאשר חלים שני ימים של ראש השנה בחמישי ושישי [וגם בזמן שבית המקדש היה קיים היה ראש השנה יומיים], אופים את לחם הפנים ביום רביעי, ונאכל לשבת הבאה. קָטָן נִמּוֹל אֵין פָּחוּת מִשְּׁמוֹנָה ימים ללידתו, וְלֹא יֶתֶר עַל שְׁנֵים עָשָׂר, כיון שרק מילה בזמנה דוחה את השבת, ואם נולד בבין השמשות של ערב שבת, שזהו ספק שישי ספק שבת, אין מלים אותו מספק ביום שישי שאחריו, מחשש שעדיין לא עברו שמונה ימים, ואף אין מלים אותו בשבת שאחריה, כיון שיתכן שאין זו מילה בזמנה, ואינה דוחה את השבת, ומלים אותו ביום ראשון, שזהו ספק יום שמיני ספק יום תשיעי ללידתו. ואם חלו שני ימים טובים של ראש השנה בימים ראשון ושני שלאחר השבת [כפי שיתכן שיחולו ימים אלו כשקידשו על פי הראיה], ואף בימים אלו אין מילה שלא בזמנה דוחה את יום טוב, ונדחית מילתו ליום השלישי בשבוע, שזהו היום השנים עשר ללידתו.