מסכת ערלה, פרק א, משנה ג
משנה ג: אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וְהַסֶּלַע עִמּוֹ, שְׁטָפוֹ נָהָר וְהַסֶּלַע עִמּוֹ, אִם יָכוֹל לִחְיוֹת, פָּטוּר, וְאִם לָאו, חַיָּב. נֶעֱקַר הַסֶּלַע מִצִּדּוֹ , אוֹ שֶׁזִּעְזְעַתּוּ הַמַּחֲרֵשָׁה, אוֹ שֶׁזִּעְזְעוֹ וַעֲשָׂאוֹ כְעָפָר , אִם יָכוֹל לִחְיוֹת, פָּטוּר, וְאִם לָאו, חַיָּב:
משנה ג: משנתנו דנה בדיני ערלה הנוהגים באילן שנעקר ממקום למקום לאחר שכבר עברו עליו פעם אחת שלש שנות ערלה: אִילָן שכבר היה נטוע יותר משלש שנים, שֶׁנֶּעֱקַר ממקומו, וְהַסֶּלַע – העפר שסביב שורשיו נעקר יחד עִמּוֹ, או ששְׁטָפוֹ נָהָר וְהַסֶּלַע עִמּוֹ, אִם יָכוֹל לִחְיוֹת – להתקיים על ידי אותו עפר הדבוק בשורשיו, ללא עפר ממקום אחר, הרי הוא נחשב כמחובר עדיין למקום יניקתו הראשון, ופָּטוּר מערלה, וְאִם לָאו, שאינו יכול להתקיים מעפר זה, אלא קיומו הוא רק מהעפר שבמקום החדש שהגיע אליו, הרי זה כאילו נטעוהו עתה, וחַיָּב בערלה.
אם האילן נשאר במקומו, אך נֶעֱקַר הַסֶּלַע מִצִּדּוֹ – העפר הדבוק בשורשיו נעקר על ידי רוח או שטף מים, אוֹ שֶׁזִּעְזְעַתּוּ הַמַּחֲרֵשָׁה ונתפזר העפר והתגלו השורשים של העץ, אוֹ שֶׁזִּעְזְעוֹ – נענע בחוזקה את האילן עצמו, וַעֲשָׂאוֹ לסלע כְעָפָר שאינו דבוק בשורשים, אִם יָכוֹל לִחְיוֹת כך, הרי זה כאילו לא התנתק ממקום יניקתו הראשון, ופָּטוּר מערלה, וְאִם לָאו, חַיָּב:
