משנה ד: וְלֶחָרוּבִין, כָּל הָרוֹאִין זֶה אֶת זֶה. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, נוֹהֲגִין הָיוּ בֵּית אַבָּא, נוֹתְנִין פֵּאָה אַחַת לַזֵּיתִים שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּכָל רוּחַ, וְלֶחָרוּבִין, כָּל הָרוֹאִין זֶה אֶת זֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, אַף לֶחָרוּבִין שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּכָל הָעִיר:

משנה ד: במשנה הקודמת התבאר שהדברים המפסיקים בזרעים לענין פאה אינם מפסיקים באילן, מלבד גדר, מוסיפה משנתנו ואומרת, וְלֶחָרוּבִין, אפילו גדר אינה מפסיקה, כיון שהם גבוהים מאד, אלא מצטרפים יחד כָּל הָרוֹאִין זֶה אֶת זֶה – כל זמן שהעומד אצל אחד מהאילנות יכול לראות את האחרים, הרי אלו מצטרפים, ונותן פאה אחת על הכל. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, נוֹהֲגִין הָיוּ בֵּית אַבָּא, שנוֹתְנִין פֵּאָה אַחַת לַזֵּיתִים שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּכָל רוּחַ, כלומר, היו להם עצי זית בארבעת צדדי העיר, ולכל צד של העיר היו נותנים פאה אחת, וְלֶחָרוּבִין, היו נותנים פאה אחת לכָּל האילנות הָרוֹאִין זֶה אֶת זֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ של רבן גמליאל, שהיו נותנים פאה אחת אַף לֶחָרוּבִין שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּכָל הָעִיר, ואף על פי שאין רואים אלו את אלו.