משנה יא: חוֹרֵי הַנְּמָלִים שֶׁבְּתוֹךְ הַקָּמָה, הֲרֵי הֵן שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. שֶׁלְּאַחַר הַקּוֹצְרִים, הָעֶלְיוֹנִים לָעֲנִיִּים, וְהַתַּחְתּוֹנִים שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַכֹּל לָעֲנִיִּים, שֶׁסְּפֵק לֶקֶט, לֶקֶט:

משנה יא: חוֹרֵי הַנְּמָלִים, שהכניסו לתוכם הנמלים תבואה, שֶׁבְּתוֹךְ הַקָּמָה, קודם שהתחילו לקוצרה, הֲרֵי הֵן שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. שֶׁלְּאַחַר הַקּוֹצְרִים – התבואה הנמצאת בחורים אלו לאחר שהתחילו לקצור, חוששים שמא גררו לשם הנמלים חיטים מן הלקט, ולכן הָעֶלְיוֹנִים שייכים לָעֲנִיִּים, והיינו כל אלו שניכר עליהם שהם תבואה בשילה, שגרעיני התבואה לבנים, הרי הם של העניים, וְהַתַּחְתּוֹנִים שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת, והיינו גרעיני התבואה הירוקים, שניכר שנטלו אותם הנמלים עוד כשהיתה השדה בקמותיה, קודם שהבשילה לגמרי, הרי הם של בעל הבית, ואין חוששים שמא היא לקט. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַכֹּל לָעֲנִיִּים, כיון שאף בשדה שהבשילה והיא כבר נקצרת יש מעט חיטים שהם עדיין ירוקים שלא הבשילו לגמרי, ויתכן שזם מן הלקט, שֶׁסְּפֵק לֶקֶט, לֶקֶט: