משנה ו: הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ, הַמּוֹכֵר מֻתָּר וְהַלּוֹקֵחַ אָסוּר. לֹא יִשְׂכֹּר אָדָם אֶת הַפּוֹעֲלִים עַל מְנָת שֶׁיְּלַקֵּט בְּנוֹ אַחֲרָיו. מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת הָעֲנִיִּים לִלְקֹט, אוֹ שֶׁהוּא מַנִּיחַ אֶת אֶחָד וְאֶחָד לֹא, אוֹ שֶׁהוּא מְסַיֵּעַ אֶת אֶחָד מֵהֶן, הֲרֵי זֶה גּוֹזֵל אֶת הָעֲנִיִּים. עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כב) אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלִים:

משנה ו: הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ עם התבואה שבה, הַמּוֹכֵר מֻתָּר ליטול ממנה לקט שכחה ופאה, אם הוא אכן עני, וְהַלּוֹקֵחַ אָסוּר, אפילו אם הוא עני. לֹא יִשְׂכֹּר אָדָם אֶת הַפּוֹעֲלִים עַל מְנָת שֶׁיְּלַקֵּט בְּנוֹ של הפועל אַחֲרָיו, וינכה לפועל מדמי שכירותו מחמת כן, כיון שבאופן זה נמצא שהוא משתמש במתנות עניים כדי לפרוע את חובו, והדבר אסור. מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת הָעֲנִיִּים לִלְקֹט מתנות עניים בשדהו, אוֹ שֶהוּא מַנִּיחַ אֶת אֶחָד ללקוט, וְאֶחָד לֹא, אוֹ שֶׁהוּא מְסַיֵּעַ אֶת אֶחָד מֵהֶן, הֲרֵי זֶה גּוֹזֵל אֶת הָעֲנִיִּים, ועַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כב כח) 'אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם', וכאילו נאמר אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלִים, אלו בני אדם שירדו מנכסיהם, ומכונים 'עולים' בלשון סגי נהור: