מסכת שבועות, פרק ג, משנה יא

משנה יא: שְׁבוּעַת שָׁוְא נוֹהֶגֶת בָּאֲנָשִׁים וּבַנָּשִׁים, בָּרְחוֹקִים ובַקְּרוֹבִים, בַּכְּשֵׁרִים וּבַפְּסוּלִים, בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי בֵית דִּין, וּמִפִּי עַצְמוֹ. וְחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ פְּטוּרִין. אַחַת זוֹ, וְאַחַת זוֹ, הַמֻּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים, חַיָּב. כֵּיצַד, (אָמַר) לֹא אָכַלְתִּי הַיּוֹם וְלֹא הִנַּחְתִּי תְפִלִּין הַיּוֹם, מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב:

משנה יא: שְׁבוּעַת שָׁוְא, נוֹהֶגֶת בָּאֲנָשִׁים וּבַנָּשִׁים, בָּרְחוֹקִים ובַקְּרוֹבִים, וכגון שנשבע על איש שהוא אשה, בין שהוא קרובו ובין שהוא רחוק ממנו, בַּכְּשֵׁרִים וּבַפְּסוּלִים, בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי בֵית דִּין, וּמִפִּי עַצְמוֹ, והיינו כשהוציא שבועה מפיו, או שענה 'אמן' אחר השבעת אחרים. וְחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת, וְעַל שִׁגְגָתָהּ פְּטוּרִין. אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ – בין שבועת ביטוי ובין שבועת שוא, גם הַמֻּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים יש אופן שהוא חַיָּב, כֵּיצַד, (אָמַר) האדם לֹא אָכַלְתִּי הַיּוֹם, וְלֹא הִנַּחְתִּי תְפִלִּין הַיּוֹם, שאילו הן שבועות ביטוי, ואמר לו חבירו מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי שדבריך אמת, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב, כיון שכל האומר 'אמן' אחר שבועה, דינו כמי שהוציא את כל נוסח השבועה מפיו. אבל אם לא אמר אמן, או שרק חזר ואמר לא אכלתי, הרי זה מושבע מפי אחרים הפטור.