מסכת שבת, פרק טו, משנה ג

משנה ג: מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטוֹת מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְשַּׁבָּת אֲבָל לֹא מִשַּׁבָּת לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטוֹת מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים לְשַּׁבָּת וְחֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים (אֲבָל לֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים בַּשַּׁבָּת) רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לֹא שֶׁל שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְלֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בַּשַּׁבָּת:

משנה ג: אגב האמור במשנה לעיל שרשאית האשה לקשור מפתח חלוקה, מביאה המשנה דין נוסף בענין תיקון הבגדים בשבת:
מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים [-הבגדים] אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, כדי לחזור וללובשם בשבת, ואין בזה חשש שנראה כמתקן [אמנם היתר זה הוא בארבעה תנאים: א. שיקפל אדם אחד, ולא שנים יחד. ב. שיהיו הבגדים חדשים, שאינם ממהרים להתקמט. ג. שיהיו לבנים, ולא צבעוניים, שקיפולם מתקנן ביותר. ד. שאין לו בגד אחר, לאותה שבת].

דין נוסף: וּמַצִּיעִין – מותר להציע אֶת הַמִּטוֹת מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְצורך יום השַּׁבָּת, אֲבָל לֹא מִשַּׁבָּת לְצורך מוֹצָאֵי שַׁבָּת, לפי שאסור להכין משבת לחול. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטוֹת מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים לְצורך שַּׁבָּת, כאשר חל יום הכיפורים ביום שישי [כפי שהיה אפשרי שיארע כשהיו מקדשים על פי הראיה], וְחֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כאשר חל יום הכפורים ביום ראשון, שהרי שבת חמורה מיום הכפורים, (אֲבָל לֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים בַּשַּׁבָּת), כיון שקדושת יום הכפורים פחותה משל שבת, והרי זה כהקרבת חלבי חול בשבת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא חלבים שֶׁל שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא חלבים שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בַּשַּׁבָּת, לפי ששוים הם.