משנה ה: מוֹתַר הַקְּטֹרֶת מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ, מַפְרִישִׁין (מִמֶּנָּה) שְׂכַר הָאֻמָּנִין, וּמְחַלְּלִין אוֹתָהּ עַל שְׂכַר הָאֻמָּנִין, וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ לָאֻמָּנִין בִּשְׂכָרָן, וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה. אִם בָּא הֶחָדָשׁ בִּזְמַנּוֹ, לוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה. וְאִם לָאו מִן הַיְּשָׁנָה:
משנתנו מבארת מה היו עושים עם שארית הקטורת, שהרי מצוה שתבא גם היא מהתרומה החדשה:

מוֹתַר הַקְּטֹרֶת, מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ – כיצד היו מכשירים את אותה שארית קטורת לשימוש גם בשנה הבאה. מפרטת המשנה מה היו עושים, מַפְרִישִׁין (מִמֶּנָּה) – מתרומת הלשכה, ממון לשְׂכַר הָאֻמָּנִין העושים את הקטורת, וּמְחַלְּלִין אוֹתָהּ – את שארית הקטורת עַל אותו שְׂכַר הָאֻמָּנִין, ועתה יצאה הקטורת לחולין, וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ לָאֻמָּנִין בִּשְׂכָרָן, וְאמנם האומנים עצמם אינם משתמשים בה, אלא חוֹזְרִין גזברי ההקדש וְלוֹקְחִין [-וקונים] אוֹתָהּ מהאומנים מִכספי התְּרוּמָה החֲדָשָׁה, ונמצא איפוא שקטורת זו גם כן באה מתרומה חדשה. מוסיפה המשנה, אִם בָּא הֶחָדָשׁ בִּזְמַנּוֹ – אם תרמו את השקלים החדשים בזמן, קודם א' בניסן, היו לוֹקְחִין אוֹתָהּ – את הקטורת מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה, וכמו שהתבאר, וְאִם לָאו – אם עדיין לא תרמו את התרומה החדשה, וכבר חיללו את הקטורת על שכר האומנים, קונים מהם את הקטורת מִן הַיְּשָׁנָה – ממעות התרומה של השנה שעברה, ואם לא חיללוה כלל, מקטירים אותה בעצמה אף שהיא מהתרומה הישנה, כיון שאם אין תרומה חדשה, מקריבים מהישנה.