משנה ח: אֵבָרֵי הַתָּמִיד, נִתָּנִין מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָה בַּמִּזְרָח, וְשֶׁל מוּסָפִין נִתָּנִין מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָה בַּמַּעֲרָב, וְשֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים נִתָּנִין מִתַּחַת כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמָטָה, הַשְּׁקָלִים וְהַבִּכּוּרִים אֵין נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, אֲבָל מַעְשַׂר דָּגָן וּמַעְשַׂר בְּהֵמָה וְהַבְּכוֹרוֹת נוֹהֲגִין בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. הַמַּקְדִּישׁ שְׁקָלִים וּבִכּוּרִים, הֲרֵי זֶה קֹדֶשׁ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָאוֹמֵר בִּכּוּרִים קֹדֶשׁ, אֵינָן קֹדֶשׁ:
משנה ח: הכהנים שזכו בהולכת אברי קרבן התמיד, לא היו מוליכים אותו עד ראש המזבח, אלא היו מוליכים את האברים עד הכֶּבֶשׁ, הולכים ללשכת הגזית לקרוא קריאת שמע של שחרית, וכהנים אחרים חוזרים להעלות את האברים מהכבש לראש המזבח [כמבואר במסכת יומא פרק ב]. משנתנו מבארת את מקום הנחתם המדוייק.
אֵבָרֵי הַתָּמִיד, היו נִתָּנִין בתחילה מֵחֲצִי הכֶּבֶשׁ וּלְמַטָה, בְּצד מַּעֲרָב של הכבש. וְהאברים שֶׁל המוּסָפִין היו נִתָּנִין מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָה, בַּמִזְרָח. וְשֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים – קרבן מוסף של ראש חדש, היו נִתָּנִין מִתַּחַת כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְמַעְלָה, על ה'סובב' שהיה בולט אמה מצידי המזבח ומיועד להילוך רגלי הכהנים, והיה מחצי המזבח ולמעלה, כדי שיהיה היכר לעם שהיום ראש חדש.

הַשְּׁקָלִים – נתינת מחצית השקל, וְהבאת הַבִּכּוּרִים, אֵין נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת – כאשר בית המקדש קיים, שהרי בכספי מחצית השקל קונים קרבנות, שאינם שייכים בזמן שאין המקדש קיים, ובביכורים כתוב 'תביא בית ה' אלקיך'. אֲבָל מַעְשַׂר דָּגָן – מעשר תבואה, וּמַעְשַׂר בְּהֵמָה, וְהַבְּכוֹרוֹת – הקדשת בהמות בכורות לקרבן, נוֹהֲגִין בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת ובֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת [אמנם תיקנו חכמים שלא יפרישו מעשר בהמה, כדי שלא יבואו לידי תקלה בכך שלא ינהגו בהם בקדושה הראויה]. הַמַּקְדִּישׁ שְׁקָלִים וּבִכּוּרִים, אף שאינם נוהגים בזמן הזה, הֲרֵי זֶה קֹדֶשׁ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָאוֹמֵר בִּכּוּרִים קֹדֶשׁ, אֵינָן קֹדֶשׁ, כיון שנאמר בהם בפירוש 'תביא בית ה' אלקיך', ודבר זה אינו יכול להתקיים כל זמן שלא נבנה בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו, אמן.

הדרן עלך מסכת שקלים