פרשת אמור
"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל" (ויקרא כג מ)
מצות עשה, שניקח בידינו ביום ראשון של חג הסכות, פרי עץ הדר, כפות תמרים, ענף עץ עבות, וערבי נחל, שנאמר 'ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל', ופירשו חז"ל ש'פרי עץ הדר' זה האתרוג, 'כפות תמרים' הוא הלולב, 'ענף עץ עבות' הוא ההדס, ו'ערבי נחל' היא הערבה הידועה בישראל.
משרשי המצוה, כי האדם נפעל כפי פעולותיו שיעשה תמיד, ורעיוניו וכל עשתונותיו נתפשות אחרי פועל ידיו, אם טוב ואם רע. ולפי שימי החג הם ימי שמחה גדולה לישראל כי הוא עת אסיפת התבואות ופירות האילן לבית, ואז ישמחו בני אדם שמחה רבה, ומפני כן נקרא חג האסיף, צוה הא-ל לעמו לעשות לפניו חג באותה העת, לזכותם, שתהיה להיות עיקר השמחה לשמו יתברך, ובהיות השמחה מושכת מאד את החומר, ומשכחת ממנו יראת אלקים, בעת ההיא ציונו השם לקחת בין ידינו דברים המזכירים אותנו כי כל שמחת לבנו היא לשמו ולכבודו, והיה מרצונו להיות המזכיר מין המשמח, כמו שהעת היא עת שמחה, וידוע מצד הטבע כי ארבעת המינים הללו כולם משמחי לב רואיהם.
ועוד רמז יש במינים אלו, שהאתרוג דומה ללב, שהוא משכן השכל, לרמוז שיעבוד האדם את בוראו בשכלו. והלולב דומה לשדרה, שהיא העיקר שבגוף האדם, לרמז שיישיר כל גופו לעבודתו ברוך הוא. וההדס דומה לעינים, לרמוז שלא יתור אחר עיניו ביום שמחת לבו. והערבה דומה לשפתיים, שבהן יגמר האדם כל מעשהו בדבור, לרמז שישים רסן בפיו ויכוון דבריו, ויירא מהשם יתברך אף בעת השמחה.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ולא בנשים.
