יום שלישי
כ"ד תמוז התשפ"ד
יום שלישי
כ"ד תמוז התשפ"ד

חג שמח !

חיפוש בארכיון

מצוה שצא) שלא לבטל שמירת המקדש

פרשת קרח

"ושמרתם את משמרת הקודש" (במדבר יח ה)

מצוות לא תעשה, שלא לבטל שמירת המקדש, ללכת סביבו תמיד בכל לילה, שנאמר 'ושמרתם את משמרת הקדש', וידוע שלשון 'שמירה' עומד במקום לאו, וכמו שאמרו חז"ל, כל מקום שנאמר 'השמר' 'פן' ו'אל', אינו אלא לא תעשה. ואמרו במכילתא, ושמרו את משמרת אהל מועד, אין לי אלא בעשה, ומנין בלא תעשה, תלמוד לומר ושמרתם את משמרת הקדש, עד כאן. ואולי דרשו עשה ולאו כשימצאו שני המקראות מורים על דבר אחד, ומאותו שבא דרך צווי לנכח למדו הלאו, והצווי הנסתר שהוא קל ממנו דרשו בעשה, וכל שוקל הדברים במאזני צדק יודה בזה שהנסתר קל מצווי שהוא לנכח.

משרשי המצוה, כפי שהובא לעיל (מצוה שפ"ח), כי על ידי כבוד הבית תהיה סיבה לתת מוראו על לב בני האדם, ובבואנו לשם לבקש תחינה וסליחה מאת אדון הכל יתרככו הלבבות אל התשובה במהרה, ומכבודו של הבית הוא למנות עליו שומרים כדרך המלכים הגדולים אשר בארץ שיעשו כן.

מדיני המצוה, מה שאמרו חז"ל שהיו עשרים וארבעה בני אדם שומרים אותו בכל לילה בעשרים וארבעה מקומות, הכהנים שומרים בשלשה מקומות מבפנים, והלויים מבחוץ, ומעמידים אדם אחד שהיה מחזר על המשמרות כל הלילה ואבוקות דולקות לפניו, והוא מכונה 'איש הר הבית', וכל משמר שאינו עומד לפניו ואומר לו 'איש הר הבית שלום עליך' ניכר שהוא ישן, וחובטו הממונה במקלו, ורשות היתה לו אף לשרוף את כסותו, עד שהיו אומרים השומעים 'מה קול בעזרה? קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפין, שישן על משמרו'.

ונוהגת בכהנים ולויים, באנשים, בזמן שבית המקדש קיים, כי הם נתיחדו במצוות שמירת המקדש, ולא הישראלים.

 

 

"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם". (מכות כג:)