פרשת ואתחנן
"ושננתם לבניך" (דברים ו ז)
מצות עשה ללמוד את חכמת התורה וללמדה לאחרים, כלומר ללמוד כיצד נעשה את המצוות, וכיצד ניזהר ממה שמנענו הא-ל ממנו, ולדעת גם כן משפטי התורה על כיוון האמת, ועל כל זה נאמר 'ושננתם לבניך', ואמרו חז"ל 'בניך' אלו התלמידים. ונאמר בפסוק שם 'ושננתם', והכוונה שיהיו דברי התורה מסודרים בתוך פיך, שאם אדם שואלך דבר – אל תהא מגמגם לו, אלא תאמר לו מיד. ונכפלה מצוה זו במקומות רבים.
שורש מצוה זו ידוע, כי על ידי לימוד התורה ידע האדם דרכי השם יתברך, וזולתו לא ידע ולא יבין, ונחשב כבהמה.
מדיני המצוה, מה שאמרו חז"ל, מאימתי מתחיל האב ללמד את בנו תורה? משיתחיל לדבר, ומלמדו לומר 'תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב', ואת הפסוק 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד', ואחר כך מלמדו מעט מעט מפסוקי התורה, עד שיהא בן שש או בן שבע שמוליכו אצל מלמדי תינוקות.
וראוי לכל בן דעת שיתן ליבו שלא להכביד על הילד בלימוד בעודנו רך האברים ורך הלבב, עד שיגדל ויתחזק כח לבו ותוקף אבריו ויתחזקו עצמותיו, ויוכל לסבול יגיעת הלימוד, ולא יחלה או יתעלף מחמת יגיעת הלימוד, ואולם אחרי שיתחזק כוחו ויאורו עיניו להבין לקול מוריו, אז ראוי וכשר הדבר, ומחויב להעמיס עליו עול התורה, וישקנו תמיד מיין רקחה ויאכילנו מדובשה.
ועיקר החיוב על האב הוא ללמד את בנו לקרוא בתורה, אך אם ילמדנו גם משנה, תלמוד, הלכות ואגדות, תבוא עליו ברכה. ומי שלא לימדו אביו, חייב ללמוד בעצמו כשיהיה גדול ויכיר בדבר, שנאמר 'ולמדתם ועשיתם אותם'. אם היו האב והבן צריכים ללמוד תורה, ואין בידו של האב שיוכלו שניהם ללמוד תמיד, הוא קודם לבנו. ואם בנו נבון ממנו ותלמודו מתקיים בידו יותר ממנו, בנו קודם.
ועד מתי חייב כל אדם ללמוד תורה? עד יום מותו, שנאמר 'ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך'. ועוד הפליגו חכמים בדבר על דרך המוסר, ואמרו שאפילו בשעת מיתה חייב אדם ללמוד תורה, שנאמר 'זאת התורה אדם כי ימות באהל'.
כל אחד מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני ובין עשיר, בין בריא ובין בעל יסורים. וכבר אמרו חז"ל שבעסק התורה יתרפאו כל האברים. ואפילו עני המחזר על הפתחים, ואפילו מי שיש לו אשה ובנים וטרוד בפרנסתם, הכל חייבים לקבוע עיתים לתורה ביום ובלילה, שנאמר 'והגית בו יומם ולילה'.
ולאחר מיתת האדם, תחילת דינו בבית דין של מעלה הוא על שנתבטל מלימוד תורה. ונמשלו דברי תורה למים, לפי שאין התורה מתקיימת אלא באיש שפל רוח, ולא בגבה לב, כמו שהמים אינם עומדים בהרים, אלא יורדים לעמקים.
ולא יאמר אדם לכשאפנה אשנה, שמא לא יפנה לעולם, כי לא ידע האדם מה ילד יום, שעסקו של עולם מתחדש יום יום, ומדיח את האדם מדבר לדבר ומטרדה לטרדה, ונמצאו כל ימיו יוצאים בבהלה, אם לא יתן פנאי על כל פנים וידחק עצמו לעסקה של תורה. וכל שעושה כן וחפץ בברכה, מן השמים מסייעים לו ומקילים מעליו טרדות העולם, ושוכן בשמחה כל ימיו בעולם הזה, וטוב לו לעולם הבא.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים אבל לא בנשים, שנאמר 'ולימדתם אותם את בניכם', ודרשו חז"ל 'ולא בנותיכם'. וכן אשה אינה חייבת ללמד את בנה תורה, אבל מכל מקום ראוי לכל אשה להשתדל שלא יהיו בניה עמי הארץ, ושכר טוב יש לה בעמלה. והעובר על זה ולא לימד את בנו תורה עד שידע לקרות בספר תורה ויבין פירוש הכתובים כפשוטם, בטל מצוות עשה זו, וכן כל מי שיש בידו ללמוד, הרי הוא בכלל מצוה זו, ואם לא יקיימנו עונשו גדול מאד, כי המצוה הזאת היא אם לכולם.
