משנה ז: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת. אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה, הַכֹּל יוֹצְאִין, אֲפִלּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָתָהּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה. אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת חוֹבָה, הַכֹּל יוֹצְאִין, אֲפִלּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ:

משנה ז: לאחר שהתבאר במשניות הקודמות מי הם שאינם יוצאים למלחמה אלא חוזרים לבתיהם, או נשארים שם מתחילה, מבארת המשנה באיזו מלחמה מדובר: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, שיש שאינם יוצאים למלחמה, בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת, כגון להרחיב גבולות ארץ ישראל, או אפילו כשנלחמים עם האויבים מחשש שיצרו להם בעתיד, אך כעת אין האויבים נלחמים בהם, אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה, וכגון מלחמת עמלק, ומלחמת ישראל בזמן שנכנסו לארץ, הַכֹּל יוֹצְאִין, אֲפִלּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ להלחם, וְכַלָּה מֵחֻפָתָהּ להכין מזון וכדומה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה, וכגון שנלחמים עם האויבים מחשש שיצרו להם בעתיד, אך כעת אין האויבים נלחמים בהם [ואף שתנא קמא מכנה זאת 'מלחמת רשות', רבי יהודה סובר שזו 'מלחמת מצוה', ואף שגם לדעתו אין יוצאים בה אותם הפטורים שהוזכרו לעיל, מכל מקום מחדש רבי יהודה שמלחמה זו נחשבת 'מצוה', והעוסק בה פטור ממצוה אחרת, כדין העוסק במצוה שפטור מהמצוה], אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת חוֹבָה, כגון מלחמת עמלק, ומלחמת כיבוש הארץ כשנכנסו אליה ישראל, הַכֹּל יוֹצְאִין, אֲפִלּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ: