ספר המדע: הלכות דעות, פרק ב, ה-ו
ה) סייג לחכמה, שתיקה, לפיכך לא ימהר האדם להשיב, ולא ירבה לדבר, וילמד לתלמידים בשובה ונחת, בלא צעקה ובלא אריכות לשון. הוא שאמר שלמה 'דברי חכמים בנחת נשמעים':
ו) אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי, ולא יהיה דיבורו אחד בפה ואחד בלב, אלא תוכו כברו, והענין שיש לאדם בלב הוא הדבר שיאמר בפה. ואסור לגנוב דעת הבריות, ואפילו דעת הנכרי, כיצד, לא ימכור לנכרי בשר נבילה, השוה פחות, במקום בשר שחוטה ששוויו גדול, ולא מנעל של מתה במקום מנעל של שחוטה, ולא יסרהב [-יפציר] בחבירו שיאכל אצלו, והוא יודע שאינו אוכל, ולא ירבה לו בתקרובת, והוא יודע שאינו מקבל, ולא יפתח לו חביות שהוא צריך בין כך לפותחן כדי למוכרן, כדי לפתותו שבשביל כבודו פתח חביות אלו, וכן כל כיוצא בו. ואפילו מלה אחת של פיתוי ושל גניבת דעת, אסור, אלא שפת אמת, ורוח נכון, ולב טהור מכל עמל והוות:
ז) לא יהא אדם בעל שחוק ומהתלות, ולא עצב ואונן, אלא שמח. כך אמרו חכמים, שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה, וצוו שלא יהא אדם פרוץ בצחוק, ולא עצב ומתאבל, אלא מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. וכן לא יהיה בעל נפש רחבה, נבהל להון – רוצה לאסוף ממון רב, ולא יהיה עצב ובטל ממלאכה, אלא בעל עין טובה, ממעט בעסק ועוסק בתורה. ואותו המעט שהוא חלקו, ישמח בו. ולא יהיה בעל קטטה, ולא בעל קנאה, ולא בעל תאוה, ולא רודף אחר הכבוד. כך אמרו חכמים, הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. כללו של דבר, ילך האדם במדה הבינונית שבכל דעה ודעה, עד שיהיו כל דעותיו מכוונות באמצעות. והוא ששלמה אמר 'פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
