ספר המדע: הלכות דעות, פרק ו, ט-י
ט) מי שחטא עליו חבירו בדברים שבינו לבינו, ולא רצה להוכיחו ולא לדבר לו כלום, מפני שהיה החוטא הדיוט ביותר, או שהיתה דעתו משובשת, ומחל לו בלבו על מה שחטא כנגדו, ולא שטמו [-לא שנאו] ולא הוכיחו, הרי זו מדת חסידות, כיון שלא הקפידה תורה אלא על המשטמה:
י) חייב אדם להזהר בהנהגתו עם יתומים ואלמנות, מפני שנפשן שפלה למאד, ורוחם נמוכה, אף על פי שהן בעלי ממון, ואפילו אלמנתו של מלך ויתומיו, מוזהרים אנו עליהן, שנאמר 'כל אלמנה ויתום לא תענון', ולשון 'כל' באה לרבות אפילו אלמנתו ויתומיו של המלך. והיאך נוהגין עמהן, לא ידבר אליהם אלא רכות, ולא ינהוג בהן אלא מנהג כבוד, ולא יכאיב גופם בעבודה, ולא יכאיב את לבם בדברים קשים, ויחוס על ממונם יותר ממה שהוא חס על ממון עצמו. כל המקניטן, או מכעיסן, או הכאיב להן, או רדה בהן, או איבד ממונן, הרי זה עובר בלא תעשה. וכל שכן המכה אותם, או המקללן. ולאו זה, אף על פי שאין לוקין עליו, הרי עונשו מפורש בתורה 'וחרה אפי, והרגתי אתכם בחרב, והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים', ברית כרת להן מי שאמר והיה העולם, שכל זמן שהם צועקים מחמס שעשו להם, הם נענים, שנאמר 'כי אם צעק יצעק אלי, שמוע אשמע צעקתו'.
במה דברים אמורים, בזמן שעינה אותן לצורך עצמו, אבל אם עינה אותם הרב כדי ללמדן תורה, או ללמדם אומנות, או להוליכן בדרך ישרה, הרי זה מותר. ואף על פי כן לא ינהוג בהן מנהג כל אדם, אלא יעשה להם הפרש, וינהלם בנחת, וברחמים גדולים, וכבוד, שנאמר 'כי ה' יריב ריבם'. אחד [-בין] יתום מאב, אחד [-ובין] יתום מאם, נוהגים בו דינים אלו. ועד אימתי נקראים 'יתומים' לענין זה, עד שלא יהיו צריכין לאדם גדול להסמך עליו ולאמנן ולהטפל בהן, אלא יהיה עושה כל צרכי עצמו לעצמו כשאר כל הגדולים:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
