ספר המדע: הלכות יסודי התורה, פרק א, ז
הלכות יסודי התורה / פרק ראשון
ז) אלוה זה, אחד הוא, ואינו שנים, ולא יתר על שנים, אלא אחד, שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם, לא 'אחד' כמין שהוא כולל אחדים הרבה [וכמו מין בעלי החיים, שהוא מין אחד, הכולל הרבה פרטים], ולא 'אחד' כגוף האדם, שהוא נחלק למחלקות ולקצוות [שאף שהוא גוף אחד, הרי הוא מחולק לאיברים רבים, ויש בו אורך ורוחב ועומק], אלא לשון 'אחד' האמורה לגבי ה' זהו יחוד שאין יחוד אחר כמותו בעולם. שהרי אילו היו אלוהות הרבה, היו הם גופין וגויות, מפני שאין הנמנים השוין במציאותן – דברים השוים לגמרי זה לזה, אינם נפרדין ומובדלים זה מזה אלא במאורעין שיארעו בגופות והגויות, ואילו היה היוצר גוף וגוייה, הרי היה לו קץ ותכלית, שאי אפשר להיות גוף שאין לו קץ, וכל שיש לגופו קץ ותכלית ממילא יש גם לכחו קץ וסוף, ואילו אלהינו ברוך שמו, הואיל וכחו אין לו קץ ואינו פוסק, ואנו רואים זאת בכך שהרי הגלגל של כל העולמות והכוכבים סובב תמיד, אין כחו כח גוף, והואיל ואינו גוף לא יארעו לו מאורעות הגופות, כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר, לפיכך אי אפשר שיהיה ה' אלא אחד. וידיעת דבר זה היא מצות עשה, שנאמר 'ה' אלהינו, ה' אחד':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
