ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק יא, ח-יא
ח) איזהו מעונן, אלו נותני עתים, שאומרים באצטגנינות, יום פלוני טוב, יום פלוני רע, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חדש פלוני רע לעשיית דבר פלוני:
ט) אסור לעונן, אף על פי שלא עשה מעשה, אלא הודיע אותן הכזבים שהכסילים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמים, אך אינו לוקה כיון שאין לוקים על לאו שאין בו מעשה. וכל העושה מעשה מפני האצטגנינות, וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים, הרי זה לוקה, שנאמר 'לא תעוננו'. וכן האוחז את העינים, ומדמה בפני הרואים שעושה מעשה תמהון, והוא לא עשה, הרי זה בכלל מעונן, ולוקה:
י) איזהו 'חובר חבר', זה שמדבר בדברים שאינן לשון עם, ואין להן ענין [-משמעות], ומעלה על דעתו בסכלותו שאותן הדברים מועילין, עד שהן אומרים, שהאומר כך וכך על הנחש או על העקרב אינו מזיק, והאומר כך וכך על האיש אינו ניזוק. ומהן יש מי שאוחז בידו בעת שמדבר מפתח או סלע וכיוצא בדברים האלו, הכל אסור. והחובר עצמו, שאחז בידו כלום [-דבר כל שהוא] או שעשה מעשה עם דבורו, אפילו רק הראה באצבעו, הרי זה לוקה, שנאמר 'לא ימצא בך וגו' וחובר חבר'. אבל אם אמר דברים בלבד, ולא הניד [-לא הזיז] לא אצבע ולא ראש ולא היה בידו כלום, וכן אדם שאמר עליו החבר אותן הקולות, והוא יושב לפניו ואינו עושה מעשה, ומדמה במחשבתו שיש לו בזה הנאה, אמנם אינו לוקה מלקות מהתורה כיון שלא עשה מעשה, אך מכין אותו מכת מרדות מדרבנן, מפני שנשתתף בסכלות החבר. וכל אותן הקולות והשמות המשונים המכוערים, לא ירעו, וגם היטב אין אותם [-אינם מטיבים]:
יא) מי שנשכו עקרב או נחש, מותר ללחוש על מקום הנשיכה, ואפילו בשבת, כדי ליישב דעתו ולחזק לבו של הנשוך, אף על פי שאין הדבר מועיל כלום, הואיל ומסוכן הוא, והוא חושב שלחישה זו תועיל לו, התירו לו את הדבר כדי שלא תטרף דעתו עליו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
