ספר המדע: הלכות תלמוד תורה, פרק ה, ג-ד
ג) היה המרחק בינו ובין רבו שנים עשר מיל, ושאל לו אדם [-לתלמיד] דבר הלכה, מותר להשיב. ולהפריש מן האיסור, אפילו בפני רבו מותר להורות, כיצד, כגון שראה אדם עושה דבר האסור בשוגג, מפני שלא ידע אותו אדם באיסורו, או במזיד מפני רשעו, יש לו לתלמיד להפרישו מהעבירה ולומר לו 'דבר זה אסור', ואפילו בפני רבו, ואף על פי שלא נתן לו רבו רשות, שכל מקום שיש חילול השם, אין חולקין כבוד לרב.
במה דברים אמורים, שמותר לתלמיד להשיב דבר הלכה כשהוא במרחק שנים עשר מיל מרבו, בדבר שנקרה מקרה ששאלוהו שאלה, אבל לקבוע עצמו להוראה, ולישב ולהורות לכל שואל, אפילו הוא בסוף העולם ורבו בסוף העולם, אסור לו להורות, עד שימות רבו, אלא אם כן נטל רשות מרבו, שאז מותר בחיי הרב. ולא כל מי שמת רבו מותר לו לישב ולהורות בתורה, אלא אם כן היה תלמיד שהגיע להוראה:
ד) וכל תלמיד שלא הגיע להוראה, ומורה, הרי זה רשע, שוטה, וגס הרוח [-גאוותן], ועליו נאמר 'כי רבים חללים הפילה' וגו'. וכן חכם שהגיע להוראה, ואינו מורה, הרי זה מונע תורה, ונותן מכשולות לפני העורים, ועליו נאמר 'ועצומים כל הרוגיה'.
ואלו התלמידים הקטנים, שלא הרבו ללמוד תורה כראוי, והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם, וקופצין ויושבין בראש לדין ולהורות בישראל, הם המרבים המחלוקת, והם המחריבים את העולם, והמכבין נרה של תורה, והמחבלים כרם ה' צבאות, עליהם אמר שלמה בחכמתו 'אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
