א) דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות, כשאר כל המצות שנדחות מפני פיקוח נפש, לפיכך, חולה שיש בו סכנה, עושין לו כל צרכיו בשבת, על פי רופא אומן של אותו מקום. ואם היה ספק שהוא צריך לחלל עליו את השבת ספק שאינו צריך, וכן אם אמר רופא אחד לחלל עליו את השבת ורופא אחר אומר אינו צריך, גם באופנים אלו מחללין עליו את השבת, כיון שספק נפשות דוחה את השבת:
ב) אמדוהו ביום השבת שהוא צריך לכך – לדבר מסוים שיש בו חילול שבת, וכן אמדוהו שיצטרך דבר זה למשך שמנה ימים, אין אומרים נמתין עד הערב כדי שלא לחלל עליו שתי שבתות, אלא מתחילין מהיום שהוא שבת, ומחללין עליו אפילו מאה שבתות, כל זמן שהוא צריך ויש בו סכנה או ספק סכנה, מחללין, ומדליקין לו את הנר, ומכבין מלפניו את הנר, ושוחטין לו, ואופין, ומבשלין, ומחמין לו חמין, בין להשקותו בין לרחיצת גופו. כללו של דבר, שבת לגבי חולה שיש בו סכנה, הרי הוא כחול לכל הדברים שהוא צריך להן:

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!