ז) אחד העושה אב מאבות מלאכות, או תולדה מן התולדות, אם עשה כן במזיד חייב כרת, ואם באו עדים והעידו על מעשיו, הרי זה נסקל בבית דין. ואם עשה כן בשוגג, חייב חטאת קבועה. אם כן, מה הפרש יש בין האבות והתולדות, והרי בשניהם חייב כרת וסקילה במזיד, וקרבן בשוגג, אין ביניהן הפרש אלא לענין הקרבן בלבד, שהעושה בשוגג, אם עשה אבות הרבה בהעלם אחד [כלומר, שנעלם ממנו ששבת היום, או שמלאכה זו אסורה, ולא נודע לו הדבר בין מלאכה למלאכה], חייב חטאת על כל אב ואב בפני עצמו. ואם עשה אב ותולדותיו בהעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת:
ח) כיצד, הרי שחרש וזרע וקצר בשבת בהעלם אחד, חייב שלש חטאות. ואפילו עשה הארבעים חסר אחת בשגגה, כגון ששכח שאלו המלאכות אסורות לעשות בשבת, חייב על כל מלאכה ומלאכה חטאת אחת. אבל אם טחן וחתך הירק, ושף לשון של מתכת, בהעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת, שהרי לא עשה אלא אב אחד ותולדותיו. וכן כל כיוצא בזה:

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!