ז) הדש כגרוגרת, חייב. ואין דישה אלא בגדולי קרקע. והמפרק, הרי הוא תולדת הדש. החולב את הבהמה, חייב משום מפרק, שזו תולדת דש. וכן החובל בחי [-בעל חיים] שיש לו עור, חייב משום מפרק, שהרי הוא מפריד את הדם מהבשר, והוא – ובתנאי שיהיה צריך לדם שיצא מן החבורה, אבל אם נתכוון להזיק בלבד, פטור, מפני שהוא מקלקל, ואף באופן שהוא צריך לדם, אינו חייב עד שיהיה בדם או בחלב שהוציא כגרוגרת:
ח) במה דברים אמורים, בחובל בבהמה וחיה ועוף וכיוצא בהם, אבל החובל בחבירו, אף על פי שנתכוון להזיק, אינו נחשב מקלקל וחייב, והטעם שאינו נחשב מקלקל, מפני נחת רוחו, שהרי נתקררה דעתו ושככה חמתו, והרי הוא כמתקן, ולכן אף על פי שאינו צריך לדם שהוציא ממנו, חייב:

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!