ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ח, א-ב
א) ארבעת מינין האלו שהן לולב והדס וערבה ואתרוג, שהיה אחד מהן יבש או גזול או גנוב, אפילו לאחר יאוש הבעלים, או שהיה מאשרה (-עץ של עבודה זרה) הנעבדת, אף על פי שבטלו האשרה מלעבדה, או שהיה של עיר הנדחת, הרי זה פסול. היה אחד מהן של עבודת כוכבים, לא יטול לכתחלה, ואם נטל, יצא. היה כמוש, ולא גמר ליבש, כשר. ובשעת הדחק או בשעת הסכנה, אף לולב היבש כשר, אבל לא שאר המינין:
ב) אתרוג של ערלה, ושל תרומה טמאה, ושל טבל, שכל אלו אסורים באכילה, פסול. אתרוג של דמאי (-של עם הארץ, שאין ידוע אם עישר כראוי, ומדרבנן יש חיוב לעשרו) כשר, כיון שאפשר שיפקיר נכסיו ויהיה עני, שמותר לו לאכול דמאי. אתרוג של תרומה טהורה, ושל מעשר שני בירושלים, לכתחילה לא יטול, שמא יירטב מהלולב ויכשירו בכך לקבל לטומאה, ואם נטל, כשר:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
