א) כיצד כונסין השולחנים את השקלים בכל מדינה ומדינה, מניחין לפניהם שתי תיבות, שולי התיבה רחבין מלמטה ופיה צר מלמעלה, כמין שופר, כדי שישליכו לתוכן ולא יהיה אפשר ליקח מהן בנחת (-בקלות), ולמה עושין שתי תיבות, אחת שמשליכין בה שקלים של שנה זו, והשנייה מניחין בה שקלי שנה שעברה, שגובין ממי שלא שקל בשנה שעברה.
ב) ובמקדש היה לפניהם תמיד שלש עשרה תיבות, כל תיבה כמין שופר, ראשונה לשקלי שנה זו, שניה לשקלי שנה שעברה, שלישית לכל מי שיש עליו קרבן שתי תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת משליך דמיהן לתיבה זו, רביעית לכל מי שיש עליו עולת העוף בלבד משליך דמיה לתיבה זו, חמישית למי שהתנדב מעות לקנות בהן עצים למערכה, ששית למי שהתנדב מעות ללבונה, שביעית למי שהתנדב זהב לכפורת, שמינית למותר חטאת כגון שהפריש מעות לחטאתו ולקחו חטאת והותיר מן המעות ישליך השאר לתוכה, תשיעית למותר אשם, עשירית למותר קיני זבים וזבות ויולדות, אחת עשרה למותר קרבנות נזיר, שתים עשרה למותר אשם מצורע, שלש עשרה למי שהתנדב מעות לעולת בהמה.
ג) וְשֵׁם כל דבר שיהיו מעותיו בתוך התיבה כתוב על התיבה מבחוץ, ותנאי בית דין הוא על כל הַמּוֹתָרוֹת שיקרבו עולת בהמה, נמצאת למד שכל המעות הנמצאות בשש התיבות האחרונות ניתנות לעולת בהמה, ועורותיהן לכהנים כשאר כל העורות, וכל המעות שבתיבה שלישית ליקח בהן עופות חציין עולות וחציין חטאות, ושברביעית כולן עולת העוף.
