ספר זרעים: הלכות שמיטה ויובל, פרק י, ז-ח

ז) בזמן שהיובל נוהג, שנת יובל אינה עולה ממנין שני השבוע, אלא שנת תשע וארבעים היא שנת השמטה, ושנת חמשים יובל, ושנת חמשים ואחת תחלת שש שנים של שבוע [-שבע שני שמיטה], וכן בכל יובל ויובל:
ח) משגלה שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה, בטלו היובלות, שנאמר 'וקראתם דרור בארץ לכל יושביה', ובא הכתוב ללמד שרק בזמן שכל יושביה עליה, והוא [-ובתנאי] שלא יהיו מעורבבין שבט בשבט, אלא כולן יושבים כתקנן. בזמן שהיובל [נוהג בארץ], הרי הוא נוהג גם בחוצ לארץ לענין הדברים השייכים שם, כמו שילוח עבדים עבריים, שנאמר 'יובל היא', בכל מקום, בין בפני הבית בין שלא בפני הבית:

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!