ספר נשים: הלכות גירושין, פרק יב

ג) אם לאחר שהוציאה האשה את הגט מתחת ידה וטענה שהיא מגורשת בא הבעל וערער, דינו תלוי בטענת ערעורו, אם ערער אמר לא נתתיו לה אלא נפל ממני ומצאה אותו, אינו נאמן, שהרי הודה שכתבו לה, והרי הוא יוצא מתחת ידה, ומן הסתם הגיע לידה כדין, מידו לידה, לשם גירושין, ואין נאמן לטעון טענת נפילה, שזהו דבר שאינו מצוי. אבל אם אמר הבעל על תנאי היה הגט, או פקדון היה, מעולם לא כתבתיו ומזוייף הוא, יתקיים בחותמיו – יש לקיים את חתימות העדים שבו, או בעדי מסירה שיעידו שנמסר בפניהם, כמו שביארנו. ואם לא נתקיים, אינה מגורשת להיות מותרת לאחרים, אבל פסלה נפשה מכהונה כמו שביארנו, שהרי פסלה עצמה בהודאת פיה שהיא גרושה, ועשתה עצמה כחתיכה של איסור.
ד) באה היא ובעלה יחד לבית דין, היא אומרת גירשתני ואבד גיטי, והוא אומר לא גירשתיך, אף על פי שהוחזקה אשתו, הרי זו נאמנת, כיון שטענה בפניו שגירשה, וחזקה היא שאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה לומר לו גרשתני, אם לא היה הדבר אמת.