ספר נשים: הלכות גירושין, פרק י
כג) מי שנתחרשה אשתו, הרי זה מגרשה בגט, ותהיה מגורשת. אבל אם נשתטית, אינו מוציא עד שתבריא. ודבר זה תקנת חכמים הוא, כדי שלא תהא אשה שוטה זו הפקר לפרוצין, שהרי אינה יכולה לשמור עצמה, ואין בה איסור אשת איש, לפיכך מניחה נשואה לו, ונושא אחרת, ומאכילה ומשקה לראשונה משלה, ואין מחייבין אותו בשאר כסות ועונה, שאין כח בבן דעת לדור עם השוטים בבית אחד, ואינו חייב לרפאותה, ולא לפדותה. ואם גירשה, הרי זו מגורשת, ומוציאה מביתו ואינו חייב לחזור ולהטפל בה.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
