עניני גמילות חסדים / פרק ב
כשנתבונן בדבר, נראה שכל קיום המין האנושי תלוי בענין זה של צדקה וחסד, כי יש כמה זמנים לכל אדם, ובכל זמן צריך הוא לסיוע מאחרים: לפעמים צריך שחבירו יסייע לו בממונו, על ידי נתינת הלואה, וזה מצוי גם אצל בני אדם עשירים, שזקוקים לפעמים להלואה. או שצריך שחבירו יתן לו עבודה להרויח על ידה וכדומה. ולפעמים צריך שחבירו יסייע לו בגופו, כגון בזמן שמחה, צריך הוא אנשים שישמחו איתו, כי אין האדם יכול לשמוח שמחה שלמה כשהוא שרוי לבדו, וזו מצוות שמחת חתן וכלה. וכן כשהוא עצוב, צריך הוא לחברים לנחמו ולדבר על ליבו, וזו מצוות ניחום אבלים. ולפעמים הוא בדרך עם משא כבד, וצריך שיעזרו לו בני אדם בנשיאתו, וזו מצוות פריקה וטעינה. ואם הוא מוכרח להיות בבית של אחרים, צריך הוא שיקבלוהו כפי כבודו, וזו מצוות הכנסת אורחים. ואם הוא חולה, צריך הוא בני אדם שיבקרוהו ויעזרו לו במה שאפשר, וזו מצוות ביקור חולים. וכשהשלים ימיו ונפטר, צריך הוא בני אדם שיעסקו עמו בגמילות חסד של אמת. כללו של דבר: אין העולם יכול להתקיים כלל ללא מידה זו של חסד, ולכך פירטה התורה במקומות רבים את המצוה הזו.
