עניני גמילות חסדים / פרק ג
כתוב במדרש, אמר הקב"ה לישראל, 'עד ששערי תשובה פתוחים, עשו תשובה, שאני נוטל שוחד בעולם הזה, אבל משאני יושב בדין בעולם הבא, איני נוטל שוחד. ומהו השוחד שנוטל הקב"ה בעולם הזה? תשובה ומעשים טובים'. ולכאורה יש להבין כיצד ניתן לכנות את התשובה והמעשים הטובים בשם 'שוחד'? ואם באמת ראוי שלא תתקבל תשובת האדם בעולם הזה, מה שייך בזה שוחד? הלא הקב"ה הוא אלוקים אמת.
אלא ביאור הענין הוא, שיש בשמים שתי הנהגות, הנהגת דין והנהגת רחמים, ואם ידון הקב"ה את האדם במידת הדין – יצא חייב, כי ידקדקו אחרי כל מצוה שעשה, אם אכן נעשתה בכל השלמות הראויה, במעשה בדיבור ובמחשבה, באהבה וביראה, ובשמחה של מצוה, ואז בודאי יהיו העוונות רבים מהמצוות, ויצא חייב בדינו. אבל אם ידון אותו הקב"ה במידת החסד והרחמים, ילמדו עליו זכות מדוע לא עשה כל מצוה כתיקונה לגמרי, ובודאי יישארו רוב מצוותיו על מקומם, ויכריעוהו לכף זכות.
וזהו ה'שוחד' שנוטל הקב"ה מהאדם, שאם יתנהג האדם עם חבריו במידת החסד והרחמים, אזי אף הקב"ה ינהג עימו כן, ויטה משפטו לכף זכות. אבל אם האדם עצמו מקפיד על סביביו ונוהג עמהם במידת הדין, אזי אף הקב"ה דן אותו באותה מידה.
ולכן זירז אותנו הקב"ה על מידת החסד, כדי שיוכל גם הוא עצמו לדון אותנו במידת החסד והרחמים, כי ה' יתברך חפץ חסד הוא.
