עניני גמילות חסדים / פרק ז
טעם נוסף שיש בני אדם שנמנעים מלהלוות ממון לחבריהם, כיון שחושש האדם שאם ילוה ממון – יתפרסם בעיר לאיש עשיר, ויתבעו ממנו שישתתף יותר בהוצאות העיר. אך אין זו טענה נכונה, שהרי מחמת חשש כזה אינו יכול לפטור את עצמו ממצות עשה מן התורה. והרי הוא כמו אדם שנמנע מלתת צדקה מחשש שבעתיד יחסר לו ממון, שהחמירו מאד בעונשו. אלא יש לאדם לבטוח בה', שעל ידי שיעשה מצוות בממונו – לא יגיע אליו כל נזק, אלא אדרבה, תתווסף לו ברכה בנכסיו. ולכן גם אם באמת מחמת נתינתו לגמ"ח וצדקה הפסיד קצת ממון שתבעוהו אנשי העיר, אל ישים ליבו לכך כלל, כי בודאי הקב"ה יחזיר לו כל מה שהפסיד מחמת קיום המצוות. ויתבונן, אם היה לו עסק שמרויח בו הון רב, וכי היה נותן ליבו לכמה פרוטות שמפסיד מחמת כן? ואף כאן, הרי בעסק המצוות מרויח שכר עצום, וחיי נצח לעולם הבא, וכי ימנע מלקיים מצוות אלו מחמת הפסד של כמה פרוטות.
ועוד, שאף אם חששו גדול מהפסד זה, יכול הוא לתת את הממון לאדם אחר הנאמן עליו, שיעסוק בהלואתו לאחרים, ולא יידעו שהוא בעל הממון.
