פסקי הלכות, מסכת מגילה, פרק רביעי (ד)

(פסקי ההלכות על פי שיטת הרי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ולענין הלכה למעשה יש לשאול מורה הוראה)

נח. כהן שיש בידו מומים, או שהיו ידיו עקומות או שאינו יכול לחלק את אצבעותיו, או שידיו צבועות בצבעים שונים, לא ישא את כפיו, כיון שהעם מסתכלים בו. אמנם אם רוב בני העיר עוסקים במלאכה שמחמתה ידיהם צבועות כך, מותר.

נט. אדם שעיניו זולגות דמעות תמיד, או שהוא סומא אפילו באחת מעיניו, לא ישא את כפיו. ואם בני העיר מכירים אותו וכבר רגילים בכך, רשאי.

ס. המסרב לעבור לפני התיבה בבגדים צבועים או בסנדלים, אין מניחים לו כלל לעבור לפני התיבה, מחשש שנזרקה בו מינות.

סא. העושה תפילין של ראש עגולים, אינו מקיים בכך מצוה, ויש בכך סכנה.

סב. המניח תפילין של ראש על מצחו, או את של יד על כף ידו, הרי זו דרך מינות.

סג. ציפה את התפילין בזהב, או שהניח תפילין של יד על בגדו, הרי זו דרך החיצונים, ולא יצא ידי חובתו.

סד. אנשים שאינם יודעים לבטא את האותיות אל"ף ועי"ן כראוי, לא ישאו את כפיהם, ולא ירדו לפני התיבה.

סה. כהן הנושא כפיו, אינו רשאי להוסיף שום ברכה על נוסח ברכת כהנים, ואפילו לא פסוקים מהתורה.

סו. רשאי כהן לישא כפיו אפילו כמה פעמים, אם לאחר שבירך פעם אחת הזדמן לציבור שעדיין לא הגיעו לברכת כהנים.

סז. דברים אלו נאמרים רק בלשון הקודש: קריאת ביכורים, חליצה, ברכות וקללות שאמרו ישראל בכניסתם לארץ, וברכת כהנים.

סח. ברכת כהנים נאמרת רק בעמידה, פנים כנגד פנים, ובקול רם. האנשים העומדים מאחורי הכהנים אינם בכלל הברכה.

סט. בבית המקדש מזכירים בברכת כהנים את השם המפורש, אך לא בשאר מקומות.

ע. כאשר יש בבית הכנסת שני כהנים או יותר, קורא שליח הציבור 'כהנים', אך אם יש רק כהן אחד, אינו קורא.

עא. אין הכהנים רשאים לכופף את אצבעותיהם לאחר שפשטו אותם בברכת כהנים, עד שיחזירו פניהם מהציבור.

עב. אין קוראים 'כהנים' עד שיסיימו הציבור לענות 'אמן' על ברכת רצה. ואין הכהנים מתחילים בברכת כהנים עד שהמקריא יסיים להקריא להם את הברכה, ואין הציבור עונה 'אמן' עד שיסיימו הכהנים את הברכה. ואין הכהנים ממשיכים לפסוק הבא עד שיסיימו הציבור לענות אמן. ואין הכהנים מחזירים פניהם מן הציבור עד שיתחיל שליח הציבור בברכת 'שים שלום'. ואינם עוקרים רגליהם מן הדוכן עד שיסיים שליח הציבור ברכת שים שלום.

עג. צריכים הכהנים להגביה ידיהם כנגד כתפיהם. ובבית המקדש מגביהים ידיהם מעל ראשיהם, מלבד כהן גדול שאינו מגביה ידיו מעל הציץ.

עד. כהן המברך את העם בברכת כהנים, מתברך. ושאינו מברך, אינו מתברך.

עה. כהן שקראו לו לעלות לדוכן לברך כהנים, ואינו עולה, עובר בשלשה מצוות עשה.

עו. כהן שלא עלה לדוכן עד ברכת 'רצה', ואף לא עקר רגליו ממקומו כלל, אינו יכול לעלות לברכת כהנים באותה תפילה.

עז. כהן שלא נטל את ידיו, לא ישא את כפיו לברכת כהנים.

עח. קודם שמברך הכהן ברכת כהנים, מברך הוא ברכת המצוות, 'בא"י אמ"ה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציונו לברך את עמו ישראל באהבה'.

עט. כשעוקר רגליו לעלות לדוכן אומר 'יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו שתהא הברכה הזאת שציויתנו לברך את עמך, לא יהיה בה מכשול ועוון, מעתה ועד עולם'. וכשמחזיר פניו מהציבור אומר 'רבון העולמים, עשינו מה שגזרת עלינו, עשה כמה שהבטחתנו, השקיפה ממעון קדשך מן השמים' וגו'.

פ. בבית המקדש, שמזכירים שם את השם המפורש, בשעה שהכהנים מברכים הציבור אומר שלשה פסוקים, 'ברכו ה' מלאכיו' וגו, 'ברכו ה' כל צבאיו' וגו, 'ברכו ה' על מעשיו' וגו'. אבל בשאר מקומות, שאין מזכירים את השם המפורש, הציבור שותק בעת הברכה.

פא. כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו.

פב. כהן שיכור, לא ישא את כפיו.

פג. אין הכהנים רשאים לעלות לדוכן לברכת כהנים בסנדליהם.