פסקי הלכות, מסכת מועד קטן, פרק ראשון (ג) ופרק שני (א)

מסכת מועד קטן, פרק ראשון (ג)

לה. אדם רגיל שאינו בקי בתפירה [והיינו מי שאינו יודע להכניס את המחט פעמים רבות בבגד ולהוציאה בבת אחת, או שאינו יודע לתפור את חפתי חלוקו ביושר], רשאי לתפור תפירה רגילה בחול המועד. אך האומן צריך לתפור בשינוי, שיהיו התפירות רחוקות זו מזו, או זו שלא כנגד זו.

לו. מותר לארוג את המיטות בחבלים המונחים לאורך ולרוחב, אך אסור ליצור חבלים חדשים, על ידי שזירת חוטים רבים.

לז. מותר להעמיד ולבנות בחול המועד תנור חרס, כיריים וריחיים, אם אכן נעשה הדבר לצורך המועד. ומותר אף 'לנקר' את הריחיים כדי שלא יהיו חלקות, ויטחנו היטב. וכן מותר לעשות נקב באבן הריחיים, שדרך שם נכנסת התבואה.

לח. מותר לעשות בחול המועד מעקה לגג ולמרפסת, אם זהו מעשה הדיוט, כגון שעושה זאת מענפים, או שאינו טח את הלבינים בטיט, אך לא יעשה מעשה אומן.

לט. מותר למלאות את הסדקים שבגג הבית בטיט, אך יעשה זאת ביד או ברגל, אף אם עושה זאת בצורה חלקה וכעין כלי, אבל לא יעשה זאת בכלי ממש, אף שאינו מיוחד לכך.

מ. מותר לתקן בחול המועד את הציר של הדלת ואת המקום שבתוכו נכנס הציר, וכן את הקורה, המנעול והמפתח, אם נשברו ויש בהם צורך למועד. ובתנאי שלא התכוין מערב המועד לעשות מלאכות אלו במועד.

מא. מותר לכבוש ירקות וכדומה במועד, אם אכן יוכל לאכול מהם בחול המועד עצמו. ואפילו אם הם מלוחים במלח רב, ורק על ידי שיסחטם היטב יהיו ראויים לאכילה במועד.

מב. אדם המשתמש בחול המועד בסוס או בחמור לרכיבה, או אפילו אם משתמש בחמור לטחון בריחיים לצורך המועד, מותר לו לקצוץ את צפרניו, כדי שיהא ניתן לרכב עליו.

מג. מותר בחול המועד להעמיד ריחיים, ולבנות בקרקע את מקום הנחתם, וכן מותר לבנות אורווה לצורך הסוס, ולקרצף את גוף הסוס במגרפה של ברזל, לבנות ספסל עץ או איצטבא של אבנים לשבת עליהם, אם זהו מעשה הדיוט ונעשה לצורך המועד.

מד. מותר לעשות כל צרכי רפואת האדם בחול המועד, וכן מותר להקיז דם לבהמה בחול המועד, ולעשות כל צרכי רפואתה.

מה. מותר לרכך את הבגדים לאחר כיבוסן, כיון שזהו מעשה הדיוט. אבל אסור לעשות את קשרי השרוולים, שעושים בהם קמטים לנוי, שזהו מעשה אומן.

מו. מותר לתקן את הקרקע כדי להעמיד שם גורן חיטים לצורך המועד, וניכר הדבר על ידי שאינו מקפיד ליישר את הקרקע. אך אסור לתקן את הקרקע כדי שתהא נוחה לחרישה לאחר המועד, על ידי שמנמיך את המקומות הגבוהים ומגביה את המקומות הנמוכים, ליישרה.

מז. מותר ליטול את העצים מהקרקע, אם עושה זאת לצורך שימוש בעצים בחול המועד, והדבר ניכר בכך שהוא נוטל רק את העצים הגדולים. אך אסור ליטלם כדי לייפות את הקרקע ולהכינה לזריעה, והדבר ניכר בכך שנוטל גם את העצים הקטנים.

מח. הפותח את פתח שדהו כדי שייכנסו בה מים, אם עושה כן כדי לצוד דגים לצורך המועד, והדבר ניכר על ידי שפותח שני פתחים, לכניסת המים וליציאתם, הדבר מותר. אך אם עושה כן כדי להשקות את שדהו, והיינו כשפותח רק פתח אחד, הדבר אסור.

מט. החותך ענפי דקל בחול המועד כדי להאכילם לבעלי חיים, והדבר ניכר על ידי שנוטל את כל הענפים מצד אחד של הדקל, הדבר מותר. אך אם עושה זאת כדי לייפות את הדקל, והיינו שנוטל מכל צידי הדקל בשוה, הדבר אסור.

נ. תמרים של בוסר הנמצאים על העץ, מותר לתולשם בחול המועד, כיון שאם לא יעשה כן יתקלקלו, והרי זה דבר האבד. ואם יש חשש שיתליעו, מותר גם לכבשם בחול המועד.

נא. אסור לעשות סחורה בחול המועד כלל, ואפילו שוה פרוטה. אמנם אם עשוי הוא להפסיד מכך שלא ימכור עתה, הרי זה דבר האבד, ומותר. ומכל מקום מידת חסידות שלא לעשות סחורה אפילו באופן כזה.

נב. אדם הנושה מעות בחבירו, ויש לו הזדמנות בחול המועד לגבות את חובו, ואם לא יגבה עתה עשוי הוא להפסיד את החוב, הרי זה דבר האבד, ומותר.

נג. מותר לארוג בחול המועד מצודות של דגים מענפים, שזהו מעשה הדיוט. אבל מצודות גדולות העשויות מחוטים, שהם מעשה אומן, אסור לעשותם בחול המועד.

נד. מותר לגבל טיט ולעשות תנור בחול המועד, אם אכן יהיה התנור ראוי לשימוש באותו חול המועד. אך אסור לעשות כן באופן שלא יהא התנור מוכן לשימוש בחול המועד.

נה. אם התרופפו המסמרים שבמשקוף הדלת, מותר לחזקם בחול המועד אפילו ללא שינוי, מאחר וזהו דבר האבד, שאם לא יעשה כן מיד יכנסו גנבים לביתו.

נו. צד האדם דגים רבים, ועשויים הם להתקלקל אם לא ימלחם ויכבשם, מותר לעשות כן בחול המועד, אף שאינם ראויים לאכילה אלא לאחר המועד.

מסכת מועד קטן, פרק שני (א)

א. מלאכת דבר האבל בחול המועד, מותר לעשותה ללא שינוי. ולכן אדם שהניח את זיתיו בכלי המיוחד לסחיטתן, ואירע לו אונס שלא יכל להעבירם לבית הבד עד שנכנס המועד, ואם לא יעבירם לבית הבד יתקלקלו, רשאי להעבירם לשם ולסוחטם ולסגור את החביות כדרכו, כדי שלא יגרם לו הפסד.

ב. וכן מי שהיה יינו בבור, ולא הספיק להעבירו לחביות מחמת אונס עד שנכנס המועד, רשאי להעביר את היין לחביות ולסותמם כדרכו, כדי שלא יתקלקל.

ג. דברים המותרים בחול המועד מחמת שהם 'דבר האבד', מותר לאחרים לעשותם עבור האבל, אך האבל עצמו אינו רשאי לעשותם בימי אבלותו. וכגון להפוך את זיתיו, לסתום את הכד, להעלות את הפשתן מהמים שהוא שרוי בהם, להעלות את הצמר מהיורה שהוא נצבע בו, ולהשקות את שדהו כשיש צורך בכך.

ד. אריסיו וקבלניו של האבל, רשאים להמשיך לעבוד בשדותיו של האבל, כיון שהם עובדים כדי להרוויח לעצמם את החלק שלהם.

ה. החמרים, הגמלים והספנים, לא ישתמשו בחמורים וגמלים וספינות של האבל. אך אם היו הם מושכרים להם קודם האבילות לזמן מסוים, רשאים להמשיך ולהשתמש בהם.

ו. שכיר יום של האבל, לא יעשה עבורו מלאכה. וכן אם היתה מלאכת האבל ביד אחרים אך בבית האבל, בין בקבלנות ובין שלא בקבלנות, אסור לעשות עבורו מלאכה. אך אם היתה מלאכת האבל ביד אחרים ובבית אחרים, רשאים לעשות עבורו את המלאכה.

ז. אסור לאבל לעשות מלאכה עבור אחרים, בין בקבלנות ובין שלא בקבלנות.

ח. שני אחים, שני שותפים, או שני חנונים, שאירע אבל לאחד מהם, אף האח או השותף לא יעשה מלאכה בימים אלו בפרהסיא, אלא בצינעא.

ט. גוי שקיבל מישראל עבודה בקבלנות, אם היא בתוך תחום שבת, אסור להניח לגוי לעבוד בשבתות וימים טובים. אך מחוץ לתחום שבת, ואין עיר של ישראל הנמצאת בתחום שבת לאותו מקום, כיון שאין יהודים רואים אותו במלאכתו, מותר. אמנם בחול המועד הדבר אסור אפילו מחוץ לתחום שבת, כיון שמצויים יהודים ההולכים ממקום למקום, ויתכן שיראו את הגוי עוסק במלאכת ישראל.

י. כל דבר שמותר ליהודי לעשות בעצמו בחול המועד, רשאי לומר לגוי לעשות. אבל דבר האסור ליהודי, אסור לו גם לומר לגוי שיעשה זאת עבורו.

יא. ולכן מותר ליהודי לתת מלאכה לגוי בחול המועד, על מנת שיעשנה לאחר המועד, אך לא כדי שיעשנה בחול המועד עצמו. ובתנאי שבשעה שנותן לגוי את המלאכה לא ישקול ולא ימדוד ולא יספור, כדרך שעושה בחול.

יב. אסור להרביע בהמות בחול המועד, כיון שיש בכך טירחא יתירה.

יג. אסור להרביע בכור או בהמה של פסולי המוקדשין, כיון שזו נחשבת 'עבודה', ואסור לעבוד בבהמות אלו.

יד. בחול המועד, אסור להכניס צאן לשדה כדי שיטילו בה גללים וישביחוה, ואם הביאום גויים מעצמם לשם כך, מותר, אך לא יסייע להם, ולא ימסור להם שומר לצורך כך. אך מותר לתת להם לאחר המועד שכר על כך. אמנם אם שכר את הגוי לתקופה ארוכה, שחול המועד מובלע בה, מותר אפילו לסייע לגוי ולמסור לו שומר.

טו. אם הגוי מביא את הבהמות לשדהו של היהודי בשבת, מרצונו, ללא קבלת שכר, מותר הדבר ואין צורך למחות בו. ואם עושה כן ביום טוב, מותר אפילו לתת לו לאחר יום טוב מזונות כתמורה קטנה לעבודתו.

טז. מותר לטוח את פנים החבית בזפת או שומן, כדי שלא יזוב השיכר מתוכה, כיון שיש בכך חשש הפסד, והרי זה דבר האבד. וכן מותר לטוח חבית קטנה, כיון שאין בכך טירחא גדולה.

יז. בהלכות חול המועד, מה שהתירו חכמים מותר, ומה שלא התירו, אסור, ואין ללמוד היתר מהלכה זו להלכה אחרת.

יח. בחול המועד יש מלאכות המותרות לכתחילה, ויש האסורות בעשייה, אך אין עליהם חיוב מלקות או קרבן.