שיעור 1, פרק א, פסוק א

(א) וַיְהִ֖י בִּימֵ֣י אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ ה֣וּא אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ הַמֹּלֵךְ֙ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֔וּשׁ שֶׁ֛בַע וְעֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָ֖ה מְדִינָֽה׃

מעשה מגילת אסתר אירע כשהיו ישראל בגלות לאחר חורבן בית המקדש הראשון, ומרדכי היהודי היה בעצמו מהגולים מארץ ישראל בגלות יכניה מלך יהודה, וגם חזר לארץ ישראל בעת בניית בית המקדש השני, והיה אחד ממאה ועשרים אנשי כנסת הגדולה.

להבנת מעשה המגילה יש להקדים שבאותם ימים היו שני סוגים של מלכות, האחת היא באופן שהעם בחר את המלך, והשניה היא שהמלך השתלט על המדינה בכח הזרוע, ומלך על העם ביד חזקה. ומשתי דרכים אלו נמשכו חילוקים שונים: באופן שהעם הוא שבחר את המלך, א. העם הגביל את המלך כרצונו, מה יהיה כח שליטתו על העם, ובדרך כלל הוצרך המלך להשבע בעת המלכתו שישמור על החוקים והנימוסים הקיימים במדינה. ב. המלך היה נחשב כמשרת העם, ותפקידו היה ללחום את מלחמותיהם ולדאוג לכל צרכיהם, והם היו משועבדים לו רק לענין תשלום מיסים וכדומה. ג. האוצרות בגנזי המלוכה לא היו שייכים למלך באופן אישי, אלא היו הם רכוש המדינה ומיועדים לצרכי העם. ד. המלך לא היה יכול לתקן תקנות ציבוריות וכדומה על דעת עצמו, אלא רק בהתייעצות עם השרים והיועצים של המלכות. ה. המלך עצמו גם כן היה נתון תחת חוקי המדינה הקבועים, ולא היתה לו רשות לעבור עליהם. ו. המלך לא היה יכול לשנות את עיר הבירה והמלוכה, אלא היה יושב על כסא המלכים שקדמו לו, בעיר שנקבעה בעבר לעיר הבירה. לעומת זאת, באופן שהמלך הוא שהשתלט על העם בכח הזרוע, היו הדברים שונים בכל פרטיהם: א. המלך שלט על כל הענינים כרצונו, והעם לא היה יכול להגבילו כלל. ב. העם היה משועבד למלך, והיו נחשבים כעבדיו לכל דבר, והמלך עצמו לא היה משועבד להם כלל. ג. אוצרות המלוכה היו שייכים באופן אישי למלך, ולא לעם. ד. המלך היה יכול לתקן תקנות כרצונו, ללא התייעצות עם השרים והיועצים כלל. ה. כיון שהמלך עצמו היה המחוקק, לא היה המלך משועבד לשום חוק מחוקי המדינה. ו. המלך היה יכול לשנות את עיר הבירה כרצונו, ולקובעה במקום אחר מכפי שהיה בעבר. לפי הבנת הדברים הללו תבואר הפרשה הפותחת את סיפור המגילה:

בזמן שקדם למלכות אחשורוש היתה בבל שולטת על כל העולם, ואחר כך כבשו חילות פרס ומדי את בבל והרגו את בלשאצר (בן בנו של נבוכדנצר) מלך בבל, וכמתואר בספר דניאל (פרקים ה'-ו'). אחשורוש בתחילה היה אדם רגיל, ועל ידי עשירותו התמנה למלך על מדי ופרס, ולאחר מכן כבש את כל העולם ביד חזקה. וכדי שתתקיים המלכות בידו לקח לאשה את ושתי, שהיתה מזרע נבוכדנצר מלך בבל, וכיון שהיא היתה יורשת עצר, והוא נשאה לאשה, הרי היתה המלכות ראויה לו גם מצד ירושת מלכות בבל דרך אשתו ושתי, וגם מצד שכבשם ביד חזקה ובמלחמה. ואמנם בתחילה הסכימו כל האומות לקבל את מלכות אחשורוש כיון שחשבו שהמלכות ראויה לו מצד ירושת ושתי, ואם כן היתה זו מלכות מוגבלת. אך לאחר זמן רצה אחשורוש להשתרר עליהם ביד חזקה ולמלוך עליהם במלכות בלתי מוגבלת, וכפי שיסופר להלן.

פרק א

(א) וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ – באותם ימים שעדיין הכירו הכל את אחשורוש כאדם רגיל, שאינו מלך, בבת אחת עלה לגדולה עצומה וידעו הכל שהוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ, שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה, ולא כבש באיטיות מדינה אחר מדינה, שאם כן היו אומרים בתחילה שהוא מלך על מדינות מסוימות, ורק אחר כך מלך על כל העולם, אלא בבת אחת התעלה מאדם רגיל למלך המולך על העולם כולו (ולכן זהו המקום היחיד במגילה שאינו מכונה 'המלך אחשורוש', אלא 'אחשורוש' סתם, וכאומר, עוד בזמן שהכל הכירוהו כאדם רגיל, נודע פתאום כמלך עצום על כל העולם).