יום חמישי
כ"ד כסלו התשפ"ד
יום חמישי
כ"ד כסלו התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 103, ספר מלכים א, פרק יז, יז-כד

יז וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה חָלָ֕ה בֶּן־הָֽאִשָּׁ֖ה בַּֽעֲלַ֣ת הַבָּ֑יִת וַיְהִ֤י חָלְיוֹ֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר לֹא־נֽוֹתְרָה־בּ֖וֹ נְשָׁמָֽה׃ יח וַתֹּ֨אמֶר֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ מַה־לִּ֥י וָלָ֖ךְ אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֑ים בָּ֧אתָ אֵלַ֛י לְהַזְכִּ֥יר אֶת־עֲוֹנִ֖י וּלְהָמִ֥ית אֶת־בְּנִֽי׃ יט וַיֹּ֥אמֶר אֵלֶ֖יהָ תְּנִי־לִ֣י אֶת־בְּנֵ֑ךְ וַיִּקָּחֵ֣הוּ מֵֽחֵיקָ֗הּ וַֽיַּעֲלֵ֨הוּ֙ אֶל־הָֽעֲלִיָּ֗ה אֲשֶׁר־הוּא֙ יֹשֵׁ֣ב שָׁ֔ם וַיַּשְׁכִּבֵ֖הוּ עַל־מִטָּתֽוֹ׃ כ וַיִּקְרָ֥א אֶל־ה֖' וַיֹּאמַ֑ר ה֣' אֱלֹהָ֔י הֲ֠גַם עַל־הָֽאַלְמָנָ֞ה אֲשֶׁר־אֲנִ֨י מִתְגּוֹרֵ֥ר עִמָּ֛הּ הֲרֵע֖וֹתָ לְהָמִ֥ית אֶת־בְּנָֽהּ׃ כא וַיִּתְמֹדֵ֤ד עַל־הַיֶּ֨לֶד֙ שָׁלֹ֣שׁ פְּעָמִ֔ים וַיִּקְרָ֥א אֶל־ה֖' וַיֹּאמַ֑ר ה֣' אֱלֹהָ֔י תָּ֥שָׁב נָ֛א נֶֽפֶשׁ־הַיֶּ֥לֶד הַזֶּ֖ה עַל־קִרְבּֽוֹ׃ כב וַיִּשְׁמַ֥ע ה֖' בְּק֣וֹל אֵֽלִיָּ֑הוּ וַתָּ֧שָׁב נֶֽפֶשׁ־הַיֶּ֛לֶד עַל־קִרְבּ֖וֹ וַיֶּֽחִי׃ כג וַיִּקַּ֨ח אֵֽלִיָּ֜הוּ אֶת־הַיֶּ֗לֶד וַיֹּֽרִדֵ֤הוּ מִן־הָֽעֲלִיָּה֙ הַבַּ֔יְתָה וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ לְאִמּ֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר֙ אֵ֣לִיָּ֔הוּ רְאִ֖י חַ֥י בְּנֵֽךְ׃ כד וַתֹּ֤אמֶר הָֽאִשָּׁה֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ עַתָּה֙ זֶ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִ֥ישׁ אֱלֹהִ֖ים אָ֑תָּה וּדְבַר־ה֥' בְּפִ֖יךָ אֱמֶֽת׃

 

֍            ֍            ֍

 

(יז) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, חָלָה בֶּן הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת, ולא נחלה כדרך החולים, שחוליים מתגבר לאט לאט, אלא וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד בבת אחת, עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה, והרגישה האשה שהדבר אינו כדרך הטבע אלא הגיע בדרך עונש, ולכן חשבה שאליהו עשה את הנס של כד הקמח וצפחת השמן מדעת עצמו, על ידי שמות קדושים וכדומה, ולא היתה זו נבואה מאת ה', וכיון שהמשתמש בשמות הקודש ודברים סגוליים עשוי להינזק, חשבה שמחמת כן מת בנה.

(יח) וַתֹּאמֶר אֶל אֵלִיָּהוּ, מַה לִּי וָלָךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים, בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי, וּלְהָמִית אֶת בְּנִי, כי חשבה שעל ידי שהשתמשו בכח ניסי שלא בציווי ה' נזכרו עוונותיה ונענשה במיתת בנה.

(יט) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ, וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ, וַיַּעֲלֵהוּ אֶל הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב שָׁם, וַיַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטָּתוֹ, ועשה כן קודם שהחייה אותו כדי להראות שמיתת הנער גורמת לו צער גדול, וכאילו הוא עצמו מת מושכב על מיטתו.

(כ) וַיִּקְרָא אֶל ה', וַיֹּאמַר, ה' אֱלֹהָי, האם גדל כעסך עלי כל כך, עד אשר הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ, וכאילו הפכתי להיות הגורם שמחמתו נענשים כל אלו שבסביבתי, ולכן גם היא נענשה לְהָמִית אֶת בְּנָהּ.

(כא) וַיִּתְמֹדֵד עַל הַיֶּלֶד – 'מדד' את גופו למול גוף הילד, על ידי שהשתטח עליו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, ועשה זאת כדי להכין את הגוף לקבל בחזרה את הנפש, לאחר שכבר מת והתחיל גופו להיפסד, ורצה שיהא מוכן לתחייה, אבל להחזיר את הנשמה לא היה יכול לבדו, אלא וַיִּקְרָא אֶל ה', וַיֹּאמַר, ה' אֱלֹהָי, תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ.

(כב) וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ, וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּוֹ, וַיֶּחִי.

(כג) וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת הַיֶּלֶד, וַיֹּרִדֵהוּ מִן הָעֲלִיָּה הַבַּיְתָה, וַיִּתְּנֵהוּ לְאִמּוֹ, וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ, רְאִי, חַי בְּנֵךְ.

(כד) לאחר שבתחילה חשבה האשה שעשה אליהו את הנס מכח עצמו ולא בדבר ה', ומחמת כן גם התחילה להסתפק האם באמת הוא איש אלוקים או שעשה זאת בכישוף, וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל אֵלִיָּהוּ, אחרי שהחיית את הילד, עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה, ולא עשית את הדבר בכישוף וכדומה חלילה, וגם ידעתי עוד שלא עשית את הנס מדעת עצמך, אלא וּדְבַר ה' בְּפִיךָ אֱמֶת, שאמרת בנבואה שכד הקמח לא תכלה, וצפחת השמן לא תחסר.

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)