כז וַיְהִ֨י בַֽצָּהֳרַ֜יִם וַיְהַתֵּ֧ל בָּהֶ֣ם אֵֽלִיָּ֗הוּ וַיֹּ֨אמֶר֙ קִרְא֤וּ בְקוֹל־גָּדוֹל֙ כִּֽי־אֱלֹהִ֣ים ה֔וּא כִּ֣י שִׂ֧יחַ וְכִי־שִׂ֛יג ל֖וֹ וְכִי־דֶ֣רֶךְ ל֑וֹ אוּלַ֛י יָשֵׁ֥ן ה֖וּא וְיִקָֽץ׃ כח וַֽיִּקְרְאוּ֙ בְּק֣וֹל גָּד֔וֹל וַיִּתְגֹּֽדְדוּ֙ כְּמִשְׁפָּטָ֔ם בַּֽחֲרָב֖וֹת וּבָֽרְמָחִ֑ים עַד־שְׁפָךְ־דָּ֖ם עֲלֵיהֶֽם׃ כט וַֽיְהִי֙ כַּֽעֲבֹ֣ר הַֽצָּהֳרַ֔יִם וַיִּֽתְנַבְּא֔וּ עַ֖ד לַֽעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֑ה וְאֵֽין־ק֥וֹל וְאֵין־עֹנֶ֖ה וְאֵ֥ין קָֽשֶׁב׃
֍ ֍ ֍
(כז) וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם, שאז היתה עיקר תקוותם של נביאי הבעל, כיון שהבעל זו עבודת השמש, ובצהריים נמצאת השמש בעוצם תוקפה, וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ, לומר להם דברי לעג ושחוק הפך מכוונתו האמיתית, וַיֹּאמֶר לנביאי הבעל, קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל, כִּי הרי לדבריכם אֱלֹהִים הוּא, כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ – שמא הוא מדבר או חושב בענין אחר, ומחמת כן אינו שומע את קולכם, וְכִי דֶרֶךְ לוֹ – שמא הלך למקום רחוק ולכן אינו עונה לכם, או אוּלַי יָשֵׁן הוּא, וְיִקָץ על ידי שתקראו בקול גדול.
(כח) ואותם נביאי הבעל שמעו לעצתו של אליהו, אף שאמר להם כן בדרך שחוק והיתול, וַיִּקְרְאוּ לאלוהיהם בְּקוֹל גָּדוֹל, וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים, עַד שְׁפָךְ דָּם עֲלֵיהֶם – עד שנשפך דמם, כי חשבו אולי ירגיש אלוהיהם בצער נביאיו הדוקרים את עצמם בחרבות עד שנשפך דמם.
(כט) וַיְהִי כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם, ובאותו זמן מתחילה השמש להחלש, והבינו כבר שאין להם תקווה להיענות באש, וַיִּתְנַבְּאוּ נבואות שקר עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה, ואמרו בשם אלוהיהם דברי נבואה שונים, כגון שכועס הוא על עובדיו ולכן לא ענה להם באש וכיוצא בזה, וְאֵין קוֹל העונה להם, וְאֵין עֹנֶה לדבריהם, וְאֵין קָשֶׁב – וגם העם לא הקשיבו לנבואות השקר שלהם, ולא קיבלו את דבריהם.
