שיעור 110, ספר יחזקאל, פרק טז, ל-לא

ל מָ֤ה אֲמֻלָה֙ לִבָּתֵ֔ךְ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה בַּֽעֲשׂוֹתֵךְ֙ אֶת־כָּל־אֵ֔לֶּה מַֽעֲשֵׂ֥ה אִשָּֽׁה־זוֹנָ֖ה שַׁלָּֽטֶת׃ לא בִּבְנוֹתַ֤יִךְ גַּבֵּךְ֙ בְּרֹ֣אשׁ כָּל־דֶּ֔רֶךְ וְרָֽמָתֵ֥ךְ עָשִׂ֖ית בְּכָל־רְח֑וֹב וְלֹֽא־הָיִ֥ית כַּזּוֹנָ֖ה לְקַלֵּ֥ס אֶתְנָֽן׃

(ל) (מבאר עתה שאת כל מעשיה הרעים עשתה מחמת תאוותה הרעה, ולא כדי להרויח ממון), מָה אֲמֻלָה לִבָּתֵךְ – כמה אומללה היא לַבַּת אֵשׁ התאווה הבוערת בלבך, נְאֻם ה' אֱלֹהִים, כי הרי בַּעֲשׂוֹתֵךְ אֶת כָּל אֵלֶּה (-הדברים האמורים בפסוק הבא), נהגת כמַעֲשֵׂה אִשָּׁה זוֹנָה שַׁלָּטֶת, שאין לבעלה שום שלטון עליה, אלא היא שולטת בעצמה ועושה כרצונה.

(לא) ומבאר במה נהגה כאשה זונה שלטת, בִּבְנוֹתַיִךְ גַּבֵּךְ – מקומות מיוחדים לזנות בְּרֹאשׁ כָּל דֶּרֶךְ, וְרָמָתֵךְ – מקומות גבוהים ומפורסמים לזנות עָשִׂית בְּכָל רְחוֹב, הרי כל זה הוא מעשיה של זונה שלטת, שאין לה יראה מבעלה, ורוצה היא להרבות לעצמה ממון ומתנות, שאז היא מפקירה את עצמה לכל אדם, כדי שירבו אתנניה, ואם אכן היו כוונותייך כאותה אשה, מדוע לא הגעת לתכלית זו, וְלֹא הָיִית כַּזּוֹנָה לְקַלֵּס אֶתְנָן – לא ביקשת כלל מתנות מהבאים אלייך (ולשון 'קלס' היא שחוק ולעג, כלומר, שדרך הזונה ללעוג על האתנן שמביאים לה ולומר שהוא מעט מדי, ולבקש יותר).