שיעור 112, ספר דניאל, פרק יב, א-ד
א וּבָעֵ֣ת הַהִיא֩ יַֽעֲמֹ֨ד מִֽיכָאֵ֜ל הַשַּׂ֣ר הַגָּד֗וֹל הָֽעֹמֵד֮ עַל־בְּנֵ֣י עַמֶּךָ֒ וְהָֽיְתָה֙ עֵ֣ת צָרָ֔ה אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־נִהְיְתָה֙ מִֽהְי֣וֹת גּ֔וֹי עַ֖ד הָעֵ֣ת הַהִ֑יא וּבָעֵ֤ת הַהִיא֙ יִמָּלֵ֣ט עַמְּךָ֔ כָּל־הַנִּמְצָ֖א כָּת֥וּב בַּסֵּֽפֶר׃ ב וְרַבִּ֕ים מִיְּשֵׁנֵ֥י אַדְמַת־עָפָ֖ר יָקִ֑יצוּ אֵ֚לֶּה לְחַיֵּ֣י עוֹלָ֔ם וְאֵ֥לֶּה לַֽחֲרָפ֖וֹת לְדִרְא֥וֹן עוֹלָֽם׃ ג וְהַ֨מַּשְׂכִּלִ֔ים יַזְהִ֖רוּ כְּזֹ֣הַר הָֽרָקִ֑יעַ וּמַצְדִּיקֵי֙ הָֽרַבִּ֔ים כַּכּֽוֹכָבִ֖ים לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ ד וְאַתָּ֣ה דָֽנִיֵּ֗אל סְתֹ֧ם הַדְּבָרִ֛ים וַֽחֲתֹ֥ם הַסֵּ֖פֶר עַד־עֵ֣ת קֵ֑ץ יְשֹֽׁטְט֥וּ רַבִּ֖ים וְתִרְבֶּ֥ה הַדָּֽעַת׃
֍ ֍ ֍
פרק יב (א) וּבָעֵת הַהִיא של זמן הקץ, יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל, שהוא השר הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ, עם ישראל, ומבאר מדוע יהא צורך בעמידתו של השר הגדול הממונה על כל השרים העליונים, וְהָיְתָה באותו הזמן עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה כמותה מִהְיוֹת גּוֹי – מזמן שנעשו ישראל לאומה ועַד הָעֵת הַהִיא, כי כל מערכת הטבע והכוכבים יחייבו שתהיה כליה מוחלטת לישראל, וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ – הצדיקים, כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר של הזכויות.
(ב) ובעת ההיא תהיה תחיית המתים, וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ, ורמז לו בכך שיהיו נדמים כ'ישנים' בלבד, כי יקומו בגוף ובנפש, וגם רמז לו שרק 'רבים' מהמתים יקומו, אך לא כולם. ובין הקמים בתחיית המתים יהיו צדיקים ורשעים, אֵלֶּה – הצדיקים, תהיה יקיצתם לְחַיֵּי עוֹלָם, כי הם מאסו בחיי הגוף, ומסרו נפשם על קידוש ה', ולכן יזכו כעת לקבל גמול מעשיהם, וְאֵלֶּה – הרשעים, שרדפו את ישראל במשך הדורות, יקומו לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם, לראות בעיניהם את הצלחת העם שהם רדפו והרגו בחייהם.
(ג) וְהַמַּשְׂכִּלִים, יַזְהִרוּ אז כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, כי חומר הגוף יזוכך, ותוסר העכירות הבאה מהיצר הרע, וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים, כשם שהאירו את עיניהם של ישראל ללמוד את דרך הצדק, כך עתה הם עצמם יאירו כַּכּוֹכָבִים, לְעוֹלָם וָעֶד.
(ד) וְאַתָּה דָנִיֵּאל, כיון שזמן הקץ רחוק ביותר, ויש חשש שיתייאשו העם מהגאולה כשישמעו זאת, סְתֹם הַדְּבָרִים – כתוב אותם בדרך סתומה, וַחֲתֹם הַסֵּפֶר – כתוב אותם בספר בדרך חתומה [כפל את הדבר כדי לזרזו לכך (מצודת דוד)], וישארו הדברים מכוסים עַד עֵת קֵץ, שאז יבינו הכל למפרע את הרמזים הכתובים בספר, יְשֹׁטְטוּ רַבִּים להבין את הדבר, וכל אחד יחשב את הקץ באופן שיחשוב שתבוא הגאולה בימיו, וְתִרְבֶּה הַדָּעַת – וככל שיעבור הזמן תתרבה יותר הדעת, כיון שיתמעט הזמן שבו יכולה להיות הגאולה [כיון שבודאי תבוא הגאולה לפני סוף האלף השישי, ובתחילה היו יכולים לפרש את הנבואות על שנים רבות, ובכל דור שעובר ומתברר שלא היתה בו הגאולה, מתמעטות האפשרויות של פירוש זמן הקץ, ומתרבה האפשרות לדעת את הזמן האמיתי, כיון שכבר לא נותרו שנים רבות לכך].
