שיעור 12. שיר השירים, פרק ב, יא-יג

יא כִּֽי־הִנֵּ֥ה הַסְּתָ֖ו עָבָ֑ר הַגֶּ֕שֶׁם חָלַ֖ף הָלַ֥ךְ לֽוֹ׃ יב הַנִּצָּנִים֙ נִרְא֣וּ בָאָ֔רֶץ עֵ֥ת הַזָּמִ֖יר הִגִּ֑יעַ וְק֥וֹל הַתּ֖וֹר נִשְׁמַ֥ע בְּאַרְצֵֽנוּ׃ יג הַתְּאֵנָה֙ חָֽנְטָ֣ה פַגֶּ֔יהָ וְהַגְּפָנִ֥ים ׀ סְמָדַ֖ר נָ֣תְנוּ רֵ֑יחַ ק֥וּמִי לָ֛ךְ רַעְיָתִ֥י יָֽפָתִ֖י וּלְכִי־לָֽךְ׃

(יא) כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר, כי כשם שגוף האדם זקוק למנוחה בין פעולותיו, כך האדמה זקוקה למנוחה ואינה יכול להצמיח תבואתה ללא הפסק, ולכן לאחר הקיץ שבו התבואה צומחת, באים ימי הסתיו והחורף, שבהם האדמה נחה מפעולותיה, עד ימי האביב. וכדבר הזה יקרה גם לכוחות הנפש, הגם שהיא רוחנית ושמיימית, מכל מקום כיון שהיא מקושרת לגוף האדם יארעו לה חלק ממקרי האדם, ולכן לאחר הנבואה הראשונה שבאה אל שלמה היתה נפשו כמעולפת ורדומה זמן רב, ולא יכלה עדיין להצמיח את הזרעים הרוחניים הנטועים בה, אך עתה באה אליו ההשגה החדשה וכאילו היא קוראת לו לאמור, הרי כבר עברו ימי הסתיו שבהם נחה הנפש, ואף זמן הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ, והגיע הזמן שתהיה הנפש מוכנה אל הנבואה השניה (וב'גשם' יש רמז נוסף, כי לאחר שינת הנפש תתחיל ההתעוררות על ידי כח הדמיון וציורי הנפש המעורבים עדיין בהרהורים ומחשבות בלתי גמורות, המאפילות את האור העליון שיכולה הנפש להשיג, בדומה לגשם המתחיל לרדת, והאויר עדיין אינו זך וטהור, ועל כך אומר במליצתו, כי כבר עברו גם ימי הגשם, והנפש מוכנה בכוחה ובצלילותה אל קבלת הנבואה השניה).

(יב) הַנִּצָּנִים של זרעי הנפש הרוחניים נִרְאוּ בָאָרֶץ, הם הכוחות שבעת תרדמת הנפש אינם נראים כלל, כמו הזרעים הטמונים באדמה, ורק כאשר תזרח השמש הרוחנית ותתעורר הנפש, יצאו כוחות אלו אל הפועל. עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, וזהו רמז אל הנפש הרוחנית (היא הנשמה הבאה משמי השמים העליונים), וממשיל אותה לציפור הזמיר, שגם בחורף ובסתיו אינה מתרחקת מארצה, הגם שאין קולה נשמע אז, וכך הנפש הרוחנית אינה מתרחקת לעולם מהגוף, גם בעת תרדמת הנפש, שאין מרגישים בה כל כך, אך עתה עם התעוררות הנפש הגיע העת שישמע קול הנשמה, לשיר את זמירות הנפש, בנעימת שיר הנבואה, וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ, וזהו רמז אל דרגות גבוהות יותר של הנפש הרוחנית, המכונות 'חיה' ו'יחידה', ודרגות אלו אינן קבועות באדם, אלא נמשכות אליו לפי מעשיו, ובעת תרדמת הנפש אין דרגות אלו קיימות באדם, אך עתה, עם התקרבות רוח הנבואה ושכינת ה', נשמע בנפש שלמה קול התור, הרומז לדרגות 'חיה' ו'יחידה' שבאו לשכון בשלמה.

(יג) וגם הכוחות הרוחניים שאינם נעלמים לגמרי בזמן שינת הנפש, אלא הם דומים לאילנות בימות החורף, שאמנם אינם מוציאים פירות אך הם עצמם נראים לעין, וכך כוחות אלו נעשו קנין לנפש, והם קיימים ונראים גם בעת שינת הנפש, אלא שאינם מוציאים פירותיהם, גם הם התעוררו להוציא פירות רוחניים, פירות הילולים, כי הַתְּאֵנָה, הרומזת אל כוחות השכל והבינה, חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים הרומזים לכח המוכן לנבואה ורוח הקודש (כי היין הרוחני המוזכר בענינים אלו הוא משל אל הנבואה, והגפנים הם הכוחות המכינים את הנפש לכך), סְמָדַר (-התחילו את הבשלתם) ונָתְנוּ רֵיחַ, ולכן מלבד שלא יגיע אליך נזק, (ועל כך אמר כבר לעיל (פסוק י') 'ולכי לך') שהרי עבר כבר הסתיו שבו הנפש ישנה, ועתה אין מי שיעכב בעד הנפש מלהשיג השגותיה, שב ואומר לה קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי, יָפָתִי, וּלְכִי לָךְ, כי גם תשיגי תועלת גדולה מכך שישפוך ה' עליך את רוח נבואתו.