כא תַּסְתִּירֵ֤ם ׀ בְּסֵ֥תֶר פָּנֶיךָ֮ מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ תִּצְפְּנֵ֥ם בְּסֻכָּ֗ה מֵרִ֥יב לְשֹׁנֽוֹת׃ כב בָּר֥וּךְ יְהוָ֑ה כִּ֥י הִפְלִ֘יא חַסְדּ֥וֹ לִ֗֝י בְּעִ֣יר מָצֽוֹר׃ כג וַֽאֲנִ֤י ׀ אָ֘מַ֤רְתִּי בְחָפְזִ֗י נִגְרַזְתִּי֮ מִנֶּ֪גֶד עֵ֫ינֶ֥יךָ אָכֵ֗ן שָׁ֭מַעְתָּ ק֥וֹל תַּֽחֲנוּנַ֗י בְּשַׁוְּעִ֥י אֵלֶֽיךָ׃ כד אֶ֥הֱב֥וּ אֶֽת־יְהוָ֗ה כָּֽל־חֲסִ֫ידָ֥יו אֱ֭מוּנִים נֹצֵ֣ר יְהוָ֑ה וּמְשַׁלֵּ֥ם עַל־יֶ֗֝תֶר עֹשֵׂ֥ה גַֽאֲוָֽה׃ כה חִ֭זְקוּ וְיַֽאֲמֵ֣ץ לְבַבְכֶ֑ם כָּל־הַ֝מְיַֽחֲלִ֗ים לַֽיהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(כא) אמנם גם בעת שנראה שה' מסתיר פניו מהצדיקים בעולם הזה, ועל ידי זה באות עליהם רעות וצרות, הרי דבר זה הוא לטובתם, כי תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ – בכך שאתה מסתיר מהם את פניך, אתה כביכול מסתיר אותם מֵרֻכְסֵי אִישׁ – מה'רכסים', ה'גבעות' שיש בטבע כל איש, והיינו התאוות והפיתויים של היצר הרע, שהם כמו גבעות המקלקלות את הדרך הישרה ומונעות ממנו ללכת בה בקלות, אך על ידי היסורים והסתרת הפנים נכנע טבע האדם ללכת בדרך היושר של ה', ומלבד זאת, גם בעת הסתרת הפנים, תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשֹׁנוֹת – אתה שומר אותם בסוכת השגחתך מהמריבות שמעוררים עליהם בעלי לשון הרע, כפי שהציל ה' את דוד מכל המלשינים עליו בפני שאול.
(כב) עתה מודה לה' על הצלתו ואומר, בָּרוּךְ יְיָ, כִּי הִפְלִיא חַסְדּוֹ לִי, בְּעִיר מָצוֹר – בכך שאמר לי על ידי האורים ותומים לצאת מקעילה, שהיתה עבורי כמו עיר מצור, כי אם הייתי נשאר שם היה שאול צר על העיר ולוכד אותי.
(כג) ומוסיף להודות על הזמן שבו היה על ההר, ושאול ואנשיו הקיפו את ההר מכל צד, ונאמר שם (שמואל א' כ"ג כ"ו) "וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל מִצַּד הָהָר מִזֶּה, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו מִצַּד הָהָר מִזֶּה, וַיְהִי דָוִד נֶחְפָּז לָלֶכֶת מִפְּנֵי שָׁאוּל וְשָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עֹטְרִים אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו לְתָפְשָׂם", וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי – בשעה שנחפזתי לברוח מפני שאול, נִגְרַזְתִּי – נגזרתי ונכרתתי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ, כי הייתי אז בסכנה עצומה, אָכֵן גם באותה עת שָׁמַעְתָּ את קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ, על ידי שנשלח שליח לומר לשאול שהפלשתים פושטים על הארץ, והוכרח לעזוב את דוד.
(כד) כיון שהוכיח מתוך הדברים שאירעו לו שיש השגחה פרטית בעולם, מוסיף ואומר, אֶהֱבוּ אֶת יְיָ כָּל חֲסִידָיו, המושגחים על ידו, כי אֱמוּנִים נֹצֵר יְיָ – שומר ה' את האנשים הנאמנים, העושים את המוטל עליהם כראוי, וּמְשַׁלֵּם עונש עַל יֶתֶר [-על יתרון הגאות] של עֹשֵׂה גַאֲוָה, וכפי ששמר את דוד, והעניש את רודפיו.
(כה) חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם, כָּל הַמְיַחֲלִים לַייָ, כי תוחלתכם ותקוותכם לא תשוב ריקם.
