ג כִּֽי־הֶ֭חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י בְּ֝שַֽׁאֲגָתִ֗י כָּל־הַיּֽוֹם׃ ד כִּ֤י ׀ יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֮ תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה׃ ה חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡ וַֽעֲ֘ו͏ֹנִ֤י לֹֽא־כִסִּ֗יתִי אָמַ֗רְתִּי אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַֽיהוָ֑ה וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲו֖͏ֹן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה׃
֍ ֍ ֍
(ג) ומבאר את חומרת הדבר של כיסוי החטא, כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי – כל זמן ששתקתי מלגלות את עווני ולהתוודות עליו, בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם, כלומר, מרוב ששאגתי כל היום על צרתי, כבר בלו עצמותי.
(ד) ומבאר מה היתה שאגתו בעת צרתו, כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ – כאשר מכת ידך הכבידה עלי בכל עת, כי נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ – כל לחלוחית האדמה נהפכה להיות חריבה כמו בימות הקיץ, כי נעצרו הגשמים בחורף, ועל ידי כך נעשה רעב בארץ, סֶלָה [-סיום הענין].
(ה) אמנם כאשר חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ להתוודות כראוי, וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי, מיד נושעתי מהצרה, כי תיכף כאשר אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַייָ, וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי, והורדת גשמים על הארץ, סֶלָה [-סיום הענין].