שיעור 13, ספר יחזקאל, פרק א, כו
כו וּמִמַּ֗עַל לָֽרָקִ֨יעַ֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־רֹאשָׁ֔ם כְּמַרְאֵ֥ה אֶֽבֶן־סַפִּ֖יר דְּמ֣וּת כִּסֵּ֑א וְעַל֙ דְּמ֣וּת הַכִּסֵּ֔א דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם עָלָ֖יו מִלְמָֽעְלָה׃
(כו) עתה צפה הנביא בעולם הכסא, וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם של החיות, המבדיל בין עולם החיות לבין עולם הכסא, כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא – ראה בחזיונו כדמיון של כסא, כי הכסא מרמז על מקום מושב המלך לשפוט ולהנהיג את עמו, וכך מתוך עולם זה מנהיג ה' את הבריאה כולה, ובאותו חזיון נראה הכסא כמראה של אבן ספיר, שלרוב זכותה משתקפים בה הדברים הניצבים כנגדה, כמו במראה, ועל ידי כך השיג במראה הכסא את הענינים הגבוהים יותר, שמעל הכסא, שכביכול משתקפים בו, וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא שהשיג בחזיונו, השתקפה בהשגתו דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה, שהוא משל רוחני לשורש האור העליון ביותר שהאציל הבורא להנהיג בו את העולמות כולם, והדמיון למראה אדם הוא לסבר את האוזן, שכשם שהאדם מנהיג את גופו בחכמה בינה ודעת, ויש בו מידות של חסד דין ורחמים, הרי זה ציור להנהגה הכללית שבה מנהיג ה' את העולם, והשגת הנביא היתה איך ההנהגה הכללית של העולם הגדול על כל חלקיו מכוונת כנגד ההנהגה הפרטית של 'העולם הקטן', הוא האדם, על כל כוחותיו ומידותיו, והכל הוא דרך דמיון ומשל בלבד.
