שיעור 14, ספר יחזקאל, פרק א, כז

כז וָאֵ֣רֶא ׀ כְּעֵ֣ין חַשְׁמַ֗ל כְּמַרְאֵה־אֵ֤שׁ בֵּֽית־לָהּ֙ סָבִ֔יב מִמַּרְאֵ֥ה מָתְנָ֖יו וּלְמָ֑עְלָה וּמִמַּרְאֵ֤ה מָתְנָיו֙ וּלְמַ֔טָּה רָאִ֨יתִי֙ כְּמַרְאֵה־אֵ֔שׁ וְנֹ֥גַֽהּ ל֖וֹ סָבִֽיב׃

(כז) וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל, שהן חיות האש שבמחנה שכינה, המורידות את השפע אל עולם החיות המוליכות את האופנים (ובחשמל זה יש שני חלקים, קבלת השפע ונתינת השפע, וכיון שהחלק העליון של קבלת השפע קשה יותר להשגה, השיג ממנו עתה רק את ההשגה החיצונית, ואילו מהחלק התחתון של מסירת השפע השיג את ההשגה הפנימית. וכיון שבכל תיאור ההשגות הולך מההשגה הקלה יותר אל העמוקה והקשה, אף כאן מתאר תחילה את ההשגה של החלק העליון, כי מחמת שהיא חיצונית היא קלה יותר, ואחר כך את השגת החלק התחתון, שהיא השגה פנימית ועמוקה יותר), כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה, כלומר, את החלק העליון של ההשפעה הניתנת לחיות האש, לא היה יכול להשיג בהשגתו הפנימית, וראה רק את ה"בֵּית לָהּ", כלומר, את הלבוש החיצוני של השפע הניתן לחיות האש, והיה זה 'כמראה אש', כי ההשפעה עתה היתה לשרוף את בית המקדש (ואמנם בהשפעה הפנימית של חלק זה לא היתה אש של שריפה, אלא אור של חסד, כי על ידי זה ניצלו ישראל מעונשם, אך לא השיג עתה את ההשפעה הפנימית הזו, ורק להלן (פ"ח פ"ב) השיג זאת, ולכן נאמר שם "וּמִמָּתְנָיו וּלְמַעְלָה כְּמַרְאֵה זֹהַר כְּעֵין הַחַשְׁמַלָה", כי זו היתה ההשגה הפנימית של החלק העליון, שאין בה אש אלא זוהר ואור), וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב, כלומר, את החלק התחתון של חיות האש, והוא השפע הניתן מהן אל עולם החיות, השיג בהשגה פנימית, ובו ראה את מראה האש היורד לשרוף את בית המקדש, כי בחלק של השתלשלות השפע לעולם האופנים, אף החלק הפנימי של ההשגה הוא אש שורפת, כי חלק זה הוא כבר התוצאה, ולא הסיבה, והתוצאה היתה שריפת בית המקדש, ומכל מקום השיג בו גם את ה'נוגה' המקיף אותו, שהוא האור של החסד שבתוך הדין, כי תכלית הדין והשריפה היא לחסד עִם ישראל ולהאיר להם (וגם להלן (פ"ח פ"ב) שהשיג את כל החשמל בהשגה פנימית, ומחמת כן לא ראה בחלקו העליון מראה אש אלא זוהר, מכל מקום בחלקו התחתון ראה אש, וכמו שנאמר שם "מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה אֵשׁ").