א וַיְהִ֗י בְּהַֽעֲל֤וֹת ה֙' אֶת־אֵ֣לִיָּ֔הוּ בַּֽסְעָרָ֖ה הַשָּׁמָ֑יִם וַיֵּ֧לֶךְ אֵֽלִיָּ֛הוּ וֶֽאֱלִישָׁ֖ע מִן־הַגִּלְגָּֽל׃ ב וַיֹּאמֶר֩ אֵֽלִיָּ֨הוּ אֶל־אֱלִישָׁ֜ע שֵֽׁב־נָ֣א פֹ֗ה כִּ֤י ה֙' שְׁלָחַ֣נִי עַד־בֵּֽית־אֵ֔ל וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֔ע חַי־ה֥' וְחֵֽי־נַפְשְׁךָ֖ אִם־אֶֽעֶזְבֶ֑ךָּ וַיֵּֽרְד֖וּ בֵּֽית־אֵֽל׃ ג וַיֵּֽצְא֨וּ בְנֵֽי־הַנְּבִיאִ֥ים אֲשֶׁר־בֵּֽית־אֵל֮ אֶל־אֱלִישָׁע֒ וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָ֔יו הֲיָדַ֕עְתָּ כִּ֣י הַיּ֗וֹם ה֛' לֹקֵ֥חַ אֶת־אֲדֹנֶ֖יךָ מֵעַ֣ל רֹאשֶׁ֑ךָ וַיֹּ֛אמֶר גַּם־אֲנִ֥י יָדַ֖עְתִּי הֶֽחֱשֽׁוּ׃
֍ ֍ ֍
בפרק זה יסופר על הסתלקותו של אליהו מהעולם הזה, אף שלא מת כלל, אלא עלה לשמים כשהוא חי:
(א) וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת ה' אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם, וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע מִן הַגִּלְגָּל.
(ב) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל אֱלִישָׁע, שֵׁב נָא פֹה, ואל תבוא עימי, כִּי ה' שְׁלָחַנִי עַד בֵּית אֵל, והטעם שרצה אליהו ללכת לבדו, כיון שכוונתו היתה להשפיע שפע רוחני על כל הנביאים לפני הסתלקותו, וכל זמן שהיה אלישע עימו היה השפע נשפע בעיקר אליו, כיון שהיתה דרגתו גבוהה מאד, יותר משאר הנביאים, אך אלישע ידע שאם יהיה עם אליהו בשעת הסתלקותו ישיג השגות גבוהות, כמו שאכן אירע, ולכן סירב לעוזבו, וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע בלשון שבועה, חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ, וַיֵּרְדוּ יחד אל בֵּית אֵל.
(ג) אמנם, אף שכוונת אליהו היתה לבוא אל הנביאים שבבית אל, לא רצה להכנס לאותה עיר שהיה בה עגל הזהב של ירבעם, ולכן נשאר מחוץ לעיר, וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בעיר בֵּית אֵל אֶל אֱלִישָׁע, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו – אל אלישע, הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ, כלומר, לפעמים מת הצדיק בעוונות הדור, בתורת עונש לאנשי הדור שאינם ראויים לקבל את אורו של הצדיק, ואז אין לתלמידיו ידיעה מוקדמת מבוררת על מיתתו, כדי שלא יהיו מוכנים לכך, ובאופן זה ראוי להם להתפלל על ביטול הגזירה. ולפעמים הסתלקותו של הצדיק היא מחמת שהשלים את נפשו והגיע זמנו לעזוב את העולם השפל ולהשיג את השלימות הרוחנית העליונה שלו, ואז יודע זאת תלמידו ממלא מקומו כדי שיהא מוכן לעמוד תחתיו, וזה היה ספקם של הנביאים אודות אליהו, האם הסתלקותו הקרובה היא בתורת עונש או מחמת שהשיג את שלמותו הנפשית, וַיֹּאמֶר להם אלישע, גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי שאליהו עתיד להסתלק, ואין זה מחמת עונש, ואדרבה, זהו יום שמחה לצדיק כאשר הגיע לתכלית השלמות ויכול הוא לעזוב את העולם הזה, ולכן הֶחֱשׁוּ – שיתקו ואל תתפללו לבטל את הגזירה, כי אין זו גזירה רעה, אלא אדרבה.
