ה דָּרַ֣שְׁתִּי אֶת־יְהוָ֣ה וְעָנָ֑נִי וּמִכָּל־מְ֝גֽוּרוֹתַ֗י הִצִּילָֽנִי׃ ו הִבִּ֣יטוּ אֵלָ֣יו וְנָהָ֑רוּ וּ֝פְנֵיהֶ֗ם אַל־יֶחְפָּֽרוּ׃
֍ ֍ ֍
(ה) ומביא עתה ראיה לכך שה' נוהג עמנו בהנהגה של 'גדול', שיש לנו אחיזה בו, כי הנה דָּרַשְׁתִּי אֶת יְיָ שיציל אותי מצרתי, וְעָנָנִי, וזו ראיה שהוא משגיח עלי בהשגחה פרטית, ולא רק ששמע לתפילתי על הצרה המסוימת שהתפללתי עליה, אלא וּמִכָּל מְגוּרוֹתַי הִצִּילָנִי – הציל אותי מכל הדברים המפחידים אותי, כי אחרי ששמע את תפילתי על צרתי המסוימת, השקיף על כל עניני, ובחסדו הציל אותי מכל צרותי, כדרך העושה חסד כראוי, שעושה יותר ממה שמבקשים ממנו, כדי להיטיב למבקש בתכלית השלימות.
(ו) אותם בני אדם שאינם בוטחים רק בה', אלא בוטחים בכוחות הטבע, הרי הם כמי שמביטים אל השמש ושאר מערכת הכוכבים שיושיעו אותם, ומתוך כך עיניהם כהות ונחלשות, ואותם התולים עיניהם אל בני אדם שיסייעו להם, הרי הם מפנים פניהם אל האדמה מתוך בושה, אך אותם אשר הִבִּיטוּ אֵלָיו – רק אל ה', לא יכהו עיניהם מהשמש, אלא וְנָהָרוּ – פניהם מאירות מאורו הבהיר של ה', וּפְנֵיהֶם אַל יֶחְפָּרוּ – לא יתביישו כפי שמתביישים המבקשים חסדים מבני אדם.
