ז זֶ֤ה עָנִ֣י קָ֭רָא וַֽיהוָ֣ה שָׁמֵ֑עַ וּמִכָּל־צָֽ֝רוֹתָ֗יו הֽוֹשִׁיעֽוֹ׃ ח חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְהוָ֓ה סָ֘בִ֤יב לִֽירֵאָ֗יו וַֽיְחַלְּצֵֽם׃ ט טַֽעֲמ֣וּ וּ֭רְאוּ כִּי־ט֣וֹב יְהוָ֑ה אַֽשְׁרֵ֥י הַ֝גֶּ֗בֶר יֶֽחֱסֶה־בּֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(ז) ואותם המביטים אל ה' שיושיע אותם אומרים כך, הרי זֶה עָנִי קָרָא – אדם זה, שהוא יחיד, ועני, קרא והתפלל לה', וַייָ שָׁמֵעַ, ולא רק שנתן לו את בקשתו המסוימת, אלא הוסיף לסייע לו בכל עניניו, וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ.
(ח) ואם כן, קל וחומר שחֹנֶה מַלְאַךְ יְיָ סָבִיב לִירֵאָיו, ואינם צריכים כלל לצעוק אל ה', אלא מלאכיו עומדים תמיד סביבם כמחנה של חלוצי צבא החונים בשדה, וַיְחַלְּצֵם – יעשה את יראיו כחמושים ומזורזים בכלי מלחמה הערוכים לקרב [ורמז בכך על אותם אנשים שהתקבצו אל דוד בבורחו מפני שאול, שהיו יראי ה' וחלוצי צבא].
(ט) מוסיף לומר חילוק נוסף בין תשועת בשר ודם לבין תשועת ה', כי תשועת בשר ודם יכולה להיות 'עריבה', ו'מועילה', אבל אין בה את ה'טוב' האמיתי, ולעומת זאת בישועת ה' יש את כל הדברים הללו, טַעֲמוּ את העריבות, וּרְאוּ את התועלת, ומלבד זאת תבחינו כִּי טוֹב יְיָ, כלומר, יש בתשועתו גם את ה'טוב' האמיתי שרק ה' יכול לתת, ולכן אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ, כי ישיג בכך גם אושר נפשי ורוחני מחמת עצם הדבר שהוא חוסה בה', שזהו הטוב האמיתי, וגם את העריבות והתועלת שבתשועת ה'.
