יום רביעי
ו' סיון התשפ"ד

היום תשעה וארבעים יום שהם שבעה שבועות בעומר

יום רביעי
ו' סיון התשפ"ד

היום תשעה וארבעים יום שהם שבעה שבועות בעומר

חיפוש בארכיון

שיעור 149, ספר מלכים ב, פרק ד, כז-לב

כז וַתָּבֹ֞א אֶל־אִ֤ישׁ הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־הָהָ֔ר וַֽתַּחֲזֵ֖ק בְּרַגְלָ֑יו וַיִּגַּ֨שׁ גֵּֽיחֲזִ֜י לְהָדְפָ֗הּ וַיֹּאמֶר֩ אִ֨ישׁ הָֽאֱלֹהִ֤ים הַרְפֵּה־לָהּ֙ כִּֽי־נַפְשָׁ֣הּ מָֽרָה־לָ֔הּ וַֽה֙' הֶעְלִ֣ים מִמֶּ֔נִּי וְלֹ֥א הִגִּ֖יד לִֽי׃ כח וַתֹּ֕אמֶר הֲשָׁאַ֥לְתִּי בֵ֖ן מֵאֵ֣ת אֲדֹנִ֑י הֲלֹ֣א אָמַ֔רְתִּי לֹ֥א תַשְׁלֶ֖ה אֹתִֽי׃ כט וַיֹּ֨אמֶר לְגֵֽיחֲזִ֜י חֲגֹ֣ר מָתְנֶ֗יךָ וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָֽדְךָ֮ וָלֵךְ֒ כִּֽי־תִמְצָ֥א אִישׁ֙ לֹ֣א תְבָֽרְכֶ֔נּוּ וְכִֽי־יְבָרֶכְךָ֥ אִ֖ישׁ לֹ֣א תַֽעֲנֶנּ֑וּ וְשַׂמְתָּ֥ מִשְׁעַנְתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י הַנָּֽעַר׃ ל וַתֹּ֨אמֶר֙ אֵ֣ם הַנַּ֔עַר חַי־ה֥' וְחֵֽי־נַפְשְׁךָ֖ אִם־אֶֽעֶזְבֶ֑ךָּ וַיָּ֖קָם וַיֵּ֥לֶךְ אַֽחֲרֶֽיהָ׃ לא וְגֵֽחֲזִ֞י עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֗ם וַיָּ֤שֶׂם אֶת־הַמִּשְׁעֶ֨נֶת֙ עַל־פְּנֵ֣י הַנַּ֔עַר וְאֵ֥ין ק֖וֹל וְאֵ֣ין קָ֑שֶׁב וַיָּ֤שָׁב לִקְרָאתוֹ֙ וַיַּגֶּד־ל֣וֹ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א הֵקִ֖יץ הַנָּֽעַר׃ לב וַיָּבֹ֥א אֱלִישָׁ֖ע הַבָּ֑יְתָה וְהִנֵּ֤ה הַנַּ֨עַר֙ מֵ֔ת מֻשְׁכָּ֖ב עַל־מִטָּתֽוֹ׃

 

֍            ֍            ֍

 

(כז) וַתָּבֹא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הָהָר, וַתַּחֲזֵק בְּרַגְלָיו, לרמוז לו שלא תניח לו עד שילך איתה להחיות את הנער, וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ מפני כבוד הנביא, וַיֹּאמֶר לו אִישׁ הָאֱלֹהִים, הַרְפֵּה לָהּ – הנח לה, כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ, וגם אלישע נזהר שלא להזכיר לשון מיתה על הילד, וַה' הֶעְלִים מִמֶּנִּי את הדבר עד עתה, וְלֹא הִגִּיד לִי, וזה סימן שלא בא הדבר בדרך עונש, כי אם כן היה ה' מגלה את הדבר לנביא קודם לכן, כדי שיעורר רחמים.

(כח) וַתֹּאמֶר האשה אל אלישע, הֲשָׁאַלְתִּי – וכי שאלתי וביקשתי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי, שאם הייתי מבקשת יותר מידי היית יכול לומר שדחית אותי בדברים כדי שאפסיק להפציר. וכיון שהבטחת לי מעצמך את הבן, ראוי שיהיה זה בר קיימא, ועוד, הֲלֹא אָמַרְתִּי מתחילה לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי, שלא תתן לי בן שיחיה רק לזמן קצר.

(כט) באותה שעה היה אלישע סבור שלא מת הילד לגמרי, אלא רק התעלף כדרך החולים, וַיֹּאמֶר לְגֵיחֲזִי משרתו, חֲגֹר מָתְנֶיךָ כדי להלך בזריזות ומהירות (רד"ק), וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ, וָלֵךְ, כִּי תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ, וְכִי יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ, כדי שלא ייפסק הכח שנתן לו אלישע ברפואת הילד, וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר.

(ל) וַתֹּאמֶר אֵם הַנַּעַר לאלישע, חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ, וַיָּקָם אלישע וַיֵּלֶךְ גם הוא אַחֲרֶיהָ, אל ביתם.

(לא) וְגֵחֲזִי עָבַר לִפְנֵיהֶם, ולא עשה כפי שציוהו אלישע, אלא הרבה בדברים עם כל עובר ושב, וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּשְׁעֶנֶת עַל פְּנֵי הַנַּעַר, וכיון שעבר על דברי הנביא לא הועילו מעשיו, וְאֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב. וַיָּשָׁב לִקְרָאתוֹ, וַיַּגֶּד לוֹ לֵאמֹר, לֹא הֵקִיץ הַנָּעַר, כי היו סבורים באותה שעה שאין זה אלא עלפון, ולכן אמר שלא הקיץ מעלפונו.

(לב) וַיָּבֹא אֱלִישָׁע הַבָּיְתָה, וְהִנֵּה ראה באותה שעה שהַנַּעַר מֵת ממש, ולא מת רק עתה, אלא היה מת כבר בשעה שהיה מֻשְׁכָּב עַל מִטָּתוֹ על ידי אמו.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)