ח וּמֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם הָיָ֥ה נִלְחָ֖ם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּוָּעַץ֙ אֶל־עֲבָדָ֣יו לֵאמֹ֗ר אֶל־מְק֛וֹם פְּלֹנִ֥י אַלְמֹנִ֖י תַּֽחֲנֹתִֽי׃ ט וַיִּשְׁלַ֞ח אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֗ים אֶל־מֶ֤לֶךְ יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר הִשָּׁ֕מֶר מֵֽעֲבֹ֖ר הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּי־שָׁ֖ם אֲרָ֥ם נְחִתִּֽים׃ י וַיִּשְׁלַ֞ח מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל אֶֽל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁ֨ר אָֽמַר־ל֧וֹ אִישׁ־הָֽאֱלֹהִ֛ים וְהִזְהִירֹ֖ה וְנִשְׁמַ֣ר שָׁ֑ם לֹ֥א אַחַ֖ת וְלֹ֥א שְׁתָּֽיִם׃ יא וַיִּסָּעֵר֙ לֵ֣ב מֶֽלֶךְ־אֲרָ֔ם עַל־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה וַיִּקְרָ֤א אֶל־עֲבָדָיו֙ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם הֲלוֹא֙ תַּגִּ֣ידוּ לִ֔י מִ֥י מִשֶּׁלָּ֖נוּ אֶל־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃ יב וַיֹּ֨אמֶר֙ אַחַ֣ד מֵֽעֲבָדָ֔יו ל֖וֹא אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑לֶךְ כִּֽי־אֱלִישָׁ֤ע הַנָּבִיא֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יַגִּיד֙ לְמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֶ֨ת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר בַּֽחֲדַ֥ר מִשְׁכָּבֶֽךָ׃
֍ ֍ ֍
(ח) וּמֶלֶךְ אֲרָם הָיָה נִלְחָם בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּוָּעַץ אֶל עֲבָדָיו לֵאמֹר, אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמֹנִי תַּחֲנֹתִי – נסתתר ונחנה במקום מסוים שבו מלך ישראל עתיד לעבור, ונילחם בו.
(ט) וַיִּשְׁלַח אלישע אִישׁ הָאֱלֹהִים שליחים אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, הִשָּׁמֶר מֵעֲבֹר הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי שָׁם אֲרָם נְחִתִּים – ירדו להסתתר שם.
(י) וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים וְהִזְהִירוֹ, לבדוק אם אכן האמת כדבריו, וראה שאכן צדקו דברי הנביא, וכיון שכך, וְנִשְׁמַר מלעבור שָׁם, וכדבר הזה אירע לֹא פעם אַחַת וְלֹא שְׁתָּיִם, אלא פעמים רבות.
(יא) וַיִּסָּעֵר לֵב מֶלֶךְ אֲרָם עַל הַדָּבָר הַזֶּה, וַיִּקְרָא אֶל עֲבָדָיו, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, הֲלוֹא תַּגִּידוּ לִי, מִי מִשֶּׁלָּנוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל – מי מהאנשים שלנו מגלה את הסודות למלך ישראל, כי לא יתכן הדבר שבמקרה אינו עובר שם.
(יב) וַיֹּאמֶר אַחַד מֵעֲבָדָיו, לוֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אין בינינו מי שמגלה סודות למלך ישראל, אלא כִּי אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּיִשְׂרָאֵל יַגִּיד לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אפילו אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר בַּחֲדַר מִשְׁכָּבֶךָ, כי יודע הוא הכל בנבואה.
