ג וְחָנִ֥יתִי כַדּ֖וּר עָלָ֑יִךְ וְצַרְתִּ֤י עָלַ֨יִךְ֙ מֻצָּ֔ב וַהֲקִֽימֹתִ֥י עָלַ֖יִךְ מְצֻרֹֽת׃ ד וְשָׁפַלְתְּ֙ מֵאֶ֣רֶץ תְּדַבֵּ֔רִי וּמֵֽעָפָ֖ר תִּשַּׁ֣ח אִמְרָתֵ֑ךְ וְֽ֠הָיָה כְּא֤וֹב מֵאֶ֨רֶץ֙ קוֹלֵ֔ךְ וּמֵֽעָפָ֖ר אִמְרָתֵ֥ךְ תְּצַפְצֵֽף׃
֍ ֍ ֍
(ג) עתה ממשיך הנביא ומבאר באופן פרטי את מה שאמר לעיל (פרק כ"ח פסוק כ"ח) באופן כללי, שכאשר רוצים להכין מאכל משובח כלחם אין די בדישה הכללית להסרת הפסולת החיצונית, אלא יש צורך בטחינה וכדומה כדי להסיר את הפסולת הפנימית, וכך ייעשה גם לישראל שבאותו דור, וְחָנִיתִי כַדּוּר עָלָיִךְ – יביא ה' את חיילי האויב שיחנו סביב לירושלים [ו'כדור' היינו שיחנו בעיגול, ככדור], וְצַרְתִּי עָלַיִךְ – יעמיד ה' את ירושלים במצור על ידי מֻצָּב, שהם החיילים הגיבורים, העומדים בראש המערכה, וַהֲקִימֹתִי עָלַיִךְ מְצֻרֹת – וייבנו מגדלי עץ הנעשים בעת המצור מסביב לעיר.
(ד) וְשָׁפַלְתְּ עד כדי כך שמֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי – ייראה כאילו הדיבור יוצא מהארץ, מרוב שפלות, וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ – ותהיה קומתך שחוחה וכפופה, עד שהאמירה תהיה כבאה מן העפר, וְהָיָה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ – והקול לא יהיה כקולו של אדם חי, אלא כקולו של מת העולה באוב, שניתנה בו נשמה לשעה קלה, וּמֵעָפָר אִמְרָתֵךְ תְּצַפְצֵף – והאמירה והדיבור לא יהיו כלל בשפת בני אדם, אלא כצפצוף העוף. ועל ידי כל זה יהיו ישראל נכנעים ושבים בתשובה, וראויים לקבל את הניסים והתשועה שיעשה להם ה' כנגד חיל סנחריב.
