שיעור 174, ספר מלכים ב', פרק ט, ל-לז

ל וַיָּב֥וֹא יֵה֖וּא יִזְרְעֶ֑אלָה וְאִיזֶ֣בֶל שָֽׁמְעָ֗ה וַתָּ֨שֶׂם בַּפּ֤וּךְ עֵינֶ֨יהָ֙ וַתֵּ֣יטֶב אֶת־רֹאשָׁ֔הּ וַתַּשְׁקֵ֖ף בְּעַ֥ד הַֽחַלּֽוֹן׃ לא וְיֵה֖וּא בָּ֣א בַשָּׁ֑עַר וַתֹּ֣אמֶר הֲשָׁל֔וֹם זִמְרִ֖י הֹרֵ֥ג אֲדֹנָֽיו׃ לב וַיִּשָּׂ֤א פָנָיו֙ אֶל־הַ֣חַלּ֔וֹן וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י אִתִּ֖י מִ֑י וַיַּשְׁקִ֣יפוּ אֵלָ֔יו שְׁנַ֥יִם שְׁלֹשָׁ֖ה סָֽרִיסִֽים׃ לג וַיֹּ֥אמֶר שִׁמְט֖וּהָ וַֽיִּשְׁמְט֑וּהָ וַיִּ֨ז מִדָּמָ֧הּ אֶל־הַקִּ֛יר וְאֶל־הַסּוּסִ֖ים וַֽיִּרְמְסֶֽנָּה׃ לד וַיָּבֹ֖א וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֑שְׁתְּ וַיֹּ֗אמֶר פִּקְדוּ־נָ֞א אֶת־הָֽאֲרוּרָ֤ה הַזֹּאת֙ וְקִבְר֔וּהָ כִּ֥י בַת־מֶ֖לֶךְ הִֽיא׃ לה וַיֵּֽלְכ֖וּ לְקָבְרָ֑הּ וְלֹא־מָ֣צְאוּ בָ֗הּ כִּ֧י אִם־הַגֻּלְגֹּ֛לֶת וְהָֽרַגְלַ֖יִם וְכַפּ֥וֹת הַיָּדָֽיִם׃ לו וַיָּשֻׁבוּ֮ וַיַּגִּ֣ידוּ לוֹ֒ וַיֹּ֨אמֶר֙ דְּבַר־ה֣' ה֔וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֗ר בְּיַד־עַבְדּ֛וֹ אֵֽלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹ֑ר בְּחֵ֣לֶק יִזְרְעֶ֔אל יֹֽאכְל֥וּ הַכְּלָבִ֖ים אֶת־בְּשַׂ֥ר אִיזָֽבֶל׃ לז וְֽהָיְתָ֞ה נִבְלַ֣ת אִיזֶ֗בֶל כְּדֹ֛מֶן עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה בְּחֵ֣לֶק יִזְרְעֶ֑אל אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יֹאמְר֖וּ זֹ֥את אִיזָֽבֶל׃

(ל) וַיָּבוֹא יֵהוּא יִזְרְעֶאלָה, אחרי שהרג את שני המלכים מזרע אחאב, וְאִיזֶבֶל אשת אחאב שָׁמְעָה אודות המרד, וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ – ייפתה את עיניה, וַתֵּיטֶב אֶת רֹאשָׁהּ, וַתַּשְׁקֵף בְּעַד הַחַלּוֹן, כי חשבה שתמצא בין אנשי החייל מי שתמצא חן בעיניו, ויחזיק בידה נגד יהוא.

(לא) וְיֵהוּא בָּא בַשָּׁעַר, וַתֹּאמֶר לו הֲשָׁלוֹם זִמְרִי הֹרֵג אֲדֹנָיו, כלומר, כפי שזמרי הרג את אֵלָה בֶן בַּעְשָׁא מלך ישראל, ולא קיבלו העם את מלכותו של זמרי בגלל שמרד באדוניו (אלא המליכו את עמרי שר הצבא, אביו של אחאב), כך לא יקבלו את מלכותו של יהוא, ועל ידי זה רצתה לעורר את האנשים שלא יקבלו את יהוא שהרג את אדוניו.

(לב) וַיִּשָּׂא יהוא פָנָיו אֶל הַחַלּוֹן, וַיֹּאמֶר, מִי אִתִּי, מִי – מי הרוצה לבוא לעזרתי. וַיַּשְׁקִיפוּ אֵלָיו שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה סָרִיסִים, כעומדים לשמוע לפקודתו.

(לג) וַיֹּאמֶר להם יהוא, שִׁמְטוּהָ מן החלון לארץ, וַיִּשְׁמְטוּהָ, והיה זה עונש מידה כנגד מידה על שגרמה שייהרג נבות בסקילה, כך נהרגה היא על ידי נפילתה מהחלון, שזו צורת ההריגה של סקילה, וַיִּז מִדָּמָהּ אֶל הַקִּיר וְאֶל הַסּוּסִים, כדי שייראה לכל זמן רב רושם דמה על הקיר, לגלות משפט שמים שנעשה ברשעים, וַיִּרְמְסֶנָּה יהוא, להשלים הריגתה.

(לד) וַיָּבֹא יהוא, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיֹּאמֶר, פִּקְדוּ (-זכרו) נָא אֶת הָאֲרוּרָה הַזֹּאת וְקִבְרוּהָ, כִּי בַת מֶלֶךְ הִיא, ואף שהיה אביה מלך גוי, מן הראוי לנהוג כבוד במלכותו (ולא הזכיר את זה שהיתה אשת מלך, כיון שהיא במעשיה הרעים גרמה את מיתת בעלה ואובדן מלכותו).

(לה) וַיֵּלְכוּ לְקָבְרָהּ, וְלֹא מָצְאוּ בָהּ כִּי אִם הַגֻּלְגֹּלֶת וְהָרַגְלַיִם וְכַפּוֹת הַיָּדָיִם, כי הכלבים לקחו את גופה ואכלו את בשרה בחלקת השדה של נבות.

(לו) וַיָּשֻׁבוּ האנשים וַיַּגִּידוּ לוֹ – ליהוא, וַיֹּאמֶר, ענין זה, שלקחו הכלבים את גופה לחלקת נבות ואכלוה שם, דְּבַר ה' הוּא, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי, לֵאמֹר, בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים אֶת בְּשַׂר אִיזָבֶל.

(לז) ומה שהשאירו את הגלגלת והרגלים וכפות הידים, היה זה כדי לקיים את המשך הנבואה, וְהָיְתָה נִבְלַת אִיזֶבֶל כְּדֹמֶן עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל, אֲשֶׁר לֹא יֹאמְרוּ זֹאת אִיזָבֶל, כי לא יכירוה.