ד אֵין־מְתֹ֣ם בִּ֭בְשָׂרִי מִפְּנֵ֣י זַעְמֶ֑ךָ אֵין־שָׁל֥וֹם בַּֽ֝עֲצָמַ֗י מִפְּנֵ֥י חַטָּאתִֽי׃ ה כִּ֣י עֲ֭וֽ͏ֹנֹתַי עָֽבְר֣וּ רֹאשִׁ֑י כְּמַשָּׂ֥א כָ֝בֵ֗ד יִכְבְּד֥וּ מִמֶּֽנִּי׃ ו הִבְאִ֣ישׁוּ נָ֭מַקּוּ חַבּֽוּרֹתָ֑י מִ֝פְּנֵ֗י אִוַּלְתִּֽי׃ ז נַֽעֲוֵ֣יתִי שַׁחֹ֣תִי עַד־מְאֹ֑ד כָּל־הַ֝יּ֗וֹם קֹדֵ֥ר הִלָּֽכְתִּי׃
֍ ֍ ֍
(ד) אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי החיצוני מִפְּנֵי זַעְמֶךָ, כי בחולי ויסורים שבאו עלי לקה כל גופי, ואֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי הפנימיות מִפְּנֵי חַטָּאתִי, כי כל פנימיותי מלאה יאוש ויגון על חטאי.
(ה) ואומר כנגד היגון הפנימי, כִּי עֲוֹנֹתַי, שהם העבירות הנעשות מחמת עיוות השכל והמחשבה, אשר עָבְרוּ על רֹאשִׁי [כי הראש הוא המורה על השכל והמחשבה], הרי מרוב החרטה והעצבות על עשייתם, כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי.
(ו) ומוסיף לומר כנגד היסורים החיצוניים, הִבְאִישׁוּ, נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי – החבורות, שהם המכות הצוררות את הדם, ולאחר זמן נמק הבשר ומבאיש, אירע לי כן מִפְּנֵי אִוַּלְתִּי.
(ז) וכיון שאני נגוע בשני הדברים, בגוף ובנפש, לכן נַעֲוֵיתִי – התבלבלה והתערבבה דעתי, לרוב שממון הנפש ויגונה, שַׁחֹתִי – התכופף גופי עַד מְאֹד מחמת רוב היסורים החיצוניים. ואמנם המוכה בגופו ורוחו שלווה עליו, מתחזק על ידי כוחות הנפש ויכול לרפא גם את גופו, וכן המיוסר בנפשו אך שלם בגופו, יוכל לסבול את מצוקות הנפש בגופו החזק, אך כאשר גם הנפש וגם הגוף מוכים ומיוסרים, כָּל הַיּוֹם קֹדֵר הִלָּכְתִּי.
