שיעור 18, ספר דניאל, פרק ב, לא-לג

לא אַ֣נְתְּ מַלְכָּ֗א חָזֵ֤ה הֲוַ֨יְתָ֙ וַֽאֲל֨וּ צְלֵ֥ם חַד֙ שַׂגִּ֔יא צַלְמָ֨א דִּכֵּ֥ן רַ֛ב וְזִיוֵ֥הּ יַתִּ֖יר קָאֵ֣ם לְקָבְלָ֑ךְ וְרֵוֵ֖הּ דְּחִֽיל׃ לב ה֣וּא צַלְמָ֗א רֵאשֵׁהּ֙ דִּֽי־דְהַ֣ב טָ֔ב חֲד֥וֹהִי וּדְרָע֖וֹהִי דִּ֣י כְסַ֑ף מְע֥וֹהִי וְיַרְכָתֵ֖הּ דִּ֥י נְחָֽשׁ׃ לג שָׁק֖וֹהִי דִּ֣י פַרְזֶ֑ל רַגְל֕וֹהִי מִנְּהֵן֙ דִּ֣י פַרְזֶ֔ל וּמִנְּהֵ֖ן דִּ֥י חֲסַֽף׃

֍           ֍            ֍

(לא) אַנְתְּ מַלְכָּא – אתה, המלך [ומחמת שאתה המלך הראו לך חלום זה השייך לכל המלכויות שיהיו אחריך], חָזֵה הֲוַיְתָ – רואה היית בחלומך, וַאֲלוּ צְלֵם חַד שַׂגִּיא – והנה צֶלֶם אחד גדול [ובאותו זמן שאמר דניאל את הפתרון לנבוכדנצר, חזר החזיון עצמו והופיע לפני נבוכדנצר, ודניאל הרגיש בכך, ולכן אמר לו] צַלְמָא דִּכֵּן – הצלם הזה, שאתה רואהו גם עתה, והוא מורה על המלכות הכללית על כל העולם בכל הדורות, הוא רַב – גדול, מחמת שהוא מורה על התפשטות המלכות על כל בני האדם שבכל העולם, וְזִיוֵהּ יַתִּיר – וזיוו גדול, מחמת שהוא מורה על תפארת המלכות, קָאֵם לְקָבְלָךְ – הרי הוא עומד עתה לנגדך, ויכול אתה להתבונן שוב בכל פרטיו, וְרֵוֵהּ דְּחִיל – ותוארו נורא, כי המלכות מטילה מוֹרָאָה על כל בני האדם.

(לב) והצלם הזה העומד עתה למולך במחזה, הוּא צַלְמָא – הוא הצלם שראית בחלומך, רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב טָב – ראשו עשוי זהב טוב, חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַף – החזה והזרועות שלו עשויים כסף, מְעוֹהִי וְיַרְכָתֵהּ דִּי נְחָשׁ – בטנו וירכותיו עשויים נחושת.

(לג) שָׁקוֹהִי דִּי פַרְזֶל – שוקיו עשויים ברזל, רַגְלוֹהִי – פרק הרגל שמתחת לשוק, ואצבעות הרגלים, מִנְּהֵן דִּי פַרְזֶל – חלקם עשויים ברזל, וּמִנְּהֵן דִּי חֲסַף – וחלקם עשויים חרס.